משה סלע / תחרה לבנה |
בואי תשבי נדבר עד שנה הבאה
חלומות של פשרה ועינייך נוגות
מבט אהבה אך ידייך כבולות
ולמה לחזור לעבר כאמור
כשהוא שם מחכה קצת חביב ומסור
הוא הולך קצת עקום וכולו מטונף
החבל נקשר והכול מלופף
זו השמש שבאה פתחה את עיניי
לפתע זו לא את שוכבת תחתיי
ומי הילדה איזה קסם מוזר
שכחתי את שמה אך הריח מוכר
עינייך גדולות מספרות סיפורים
על מיליון עברים בצורות וצבעים
ואני מסתכל מדפדף לאחור
ועיניי כואבות מלראות את הקור
במבטך
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|