|
מסתכלת עליך
פרח סלעים
מלבלב לאט
מחבק את העולם
לאט נפתח
כמו שנפתחת אליי
שם מבטחך בסביבה
מגשש אל האור, האוויר
שלפעמים ממלא בכוח
לפעמים מרעיל
ואתה מצטנף
ושותק
ואז שוב מאיר
בחיוך הזה שלך
שממס שלגים
יוצר לנו דרך
לפרוח ביחד
לא למהר
בזהירות
לאהוב אתך
את העולם
שלנו
לנשום את האוויר
לנשוך את הכיעור
בלי לוותר
למצוא את הסדק
דרכו אנו נושמים
ופורחים לאט אל השמש
שנועדה לנו
לפרח סלעים ולעשב שלו
שנושם בנוכחותו
חיים |
|
|
באמצע הסדר שלי
נעלמה וכולם
נורא הופתעו
שפתאום היא
הופיעה ואמרה
"מצאתי את המזלג
שלי", רק אני לא
הייתי מופתע.
וגם אבא שלי.
החבר של שלי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.