יעקב-שי שביט / ענקים |
צופה בך, בתמונתך בי
האוויר עמד ואתה נמנמת
אחר כך אדווה שקופה לטפה אותך
וחיוך רטט על פניך
רוח אז נעורה, עננים עלו באופק והנה
סוף סוף אתה קורה לי, שואף אותי להתרפק
להתפרק בחברתך כאשר
אהבנו כאשר
נאהב
יום יבוא
וליקיריי ומוקיריי רק זיכרון אהיה, אבל אתה גם אז
גם אז את מחרוזות שיריי וריגושיי תישא
כענקים לגרגרותיך.
בית שני, שורה חמישית: "קורה" (ב-ה') - מלשון "מקרה"
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|