הכול התחיל כשראה שדודו מאחר להגיע.לא בכמה דק' אלא ביותר
מיום.הדבר הזה הדאיג אותו כיוון שידע שהוא יצא לאזור הלא בטוח.
הוא ניסה לשכנע אותו שאין צורך ושיש להם מספיק מזון לתקופה
הקרובה.  דודו שראה יותר מדי סרטים ושמע סיפורי מלחמה ישנים
רצה להיות גיבור ולהביא אוכל שיספיק לכל המשפחה עד החורף.
הוא ידע שדבר זה אומר כיוון שהוא הגבר היחידי בגיל בוגר מספיק
כדי לשרוד לבד בטח אביו, ראש המשפחה ישלח אותו לחפש את דודו
ולעזור לו במקרה צורך. וככה הוא הגיע לסיטואציה הכל כך זרה לו,
במקום שלא היה בו מעולם ורק שמע עליו סיפורים בעבר.
עכשיו היה לבד בשטח עוין, הוא העביר בראש את כל הדברים שעליהם
למד בעבר וניסה להבין איך יוצא מזה עכשיו.
האויב קלט אותו, הוא היה חזק יותר ממנו וכיתר אותו במהירות.
ממה שזכר ידע שיש לו גם נשק של לוחמה כימית ולכן דאג להסתתר
היטב כדי שלא יוכלו לאתר אותו.
"אני חייב למצוא דרך לצאת מהמסתור ולהגיע לג'ונגל", שם ידע כבר
יהיה בטוח ולא יוכלו לרדוף אחריו.
"טוב, על החיים ועל המוות" צעק לעצמו בראש כשהתחיל לרוץ בכל
המהירות שיכול.
שיעורי הכושר השתלמו חשב לעצמו.
הוא הספיק לעבור חצי דרך כשפתאום ראה את דודו שוכב על הגב. הוא
לא נראה פצוע הוא אפילו נראה רגוע בצורה מפחידה. הוא החליט
להתקרב אליו למרות שידע שעדיין יש אחריו מרדף.
כשהיה קרוב אליו,הוא הריח משהו מוזר באוויר וראה שדודו לא
חי,הוא הבין שהנבלות השתמשו בריסוס כימי. הוא ניסה לחשוב איך
ייקח אותו הביתה והבין שאם הוא רוצה להגיע הביתה הוא ייאלץ
להשאיר אותו מאחור. "אני מצטער" אמר והמשיך בריצה שלו, פתאום
שמע רעש חזק והרגיש איך האוויר מעליו מקבל דחיסות משונה, הוא
הרגיש כאילו גשם מטפטף עליו ואיך נהיה לו קשה לרוץ, הוא הרגיש
כאילו הוא רץ במעגלים, הרגליים כבדות והמוח פשוט נכבה. ואז כמו
בחלום צל גדול היה מעליו.

"זהו,הרגתי את הג'וק, עכשיו את מוכנה להפסיק לצעוק ולרדת כבר
מהספה?"