בחדר ההוא בו האור לא חזק
איך היא הייתה כל כך אישה
כל כך טובה
כל מה שהיה בה היה אמת וצדק וטוב
ושיערה הרך
וגופה הטוב
צמח מטפס
ספות בד רכות
קנקן תה
שולחן, כיסא, אושר
ישבתי מחכה להשראה
קפה, תה ורעפים
כוסות ותקליטים
ובחלונות זימרו הדים של כפר
בכפר, זוכרת
בצל הדשא
ביום ההוא בלי זמן
ספרתי
אדוות
בשערך
וצחקנו
שחקנו בשערך
צחקנו באורך
שבילי דשא בדרכים כפריות
בתי אבן אדומי גג
לשפת אגם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.