|  מוֹנֶה אֶת שְׁמוֹת הַמְּקוֹמוֹת בַּדֶּרֶךְ לִמְכוֹנִיתוֹ הוֹלֶכֶת אַחֲרֵי מִלּוֹתָיו
 מְסַפֵּר לָהּ אַךְ עֵינָיו מִתְרוֹצְצוֹת
 אֲנָשִׁים מוּזָרִים הוֹלְכִים בָּרְחוֹב
 זוֹהִי עִיר-נְעוּרָיו שֶׁבָּהּ מְדַבְּרִים בִּשְפָתוֹ
 הִיא הוֹלֶכֶת מֵאִתּוֹ
 מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה?
 מִתְבּוֹנֵן בַּבָּתִּים וְרוֹאֶה אֶת הֶעָרִים הָאֲחֵרוֹת
 תָּמִיד חָשַׁב שֶׁכָּאן בֵּיתוֹ
 הוֹלֵךְ אֶל מְכוֹנִיתוֹ
 לָשִים עוֹד כַּרְטִיס-חֲנָיָה אֶחָד
 נִגְמָר לוֹ הַזְּמַן
 בַּמְּכוֹנִית, בְּמַבַּט קָצָר בִּרְאִי-הַצָּד
 מָבְלִיחַ חִזָּיוֹן הֶבְזֵק דְמוּתוֹ
 בִּתְהוֹם שֶׁל מַיִם אֲפֵלִים
 הוּא רוֹאֶה, אֵיךְ צָפָה גֻּלְגָּלְתּוֹ.
 
 
 
 
 |