עת שבבוקר אני קם ומסתכל סביב נפעם
אני לא מבין פתאום איך נהיה הכל מושלם
פוקח את  עיניי לפני ששוב נרדם
מביט כך מעליי ובודק שאת עוד שם.

מבין סדיני הראווה את שכובה שם מחויכת
ואני לא אוהב בכלל כשאת  צריכה ללכת
בכל  גופי בלילה קר בחיבוק תמיד נחרכת
אבל מי כמוך אהבתי שלי שבי תמיד תומכת...  

מסנוורת מבטי היית תמיד אהובתי
כחולמני כשאת איתי וכשאת לא, אף אז לא ערני
רוצה לומר את שאני ואת תחושות הרוגע הפנימי
נטול עכבות מחשבות עשתונות ערפל ענוג וצמרירי...

ורק איתך רך וכה מוצלח שמבין אותך כל כך
אני משום סיבה יודע גדול עוזך
את אשר ליבי אשר מראש היה נופל בפח
היה הינו והרי שיהיה תמיד, תמיד שלך.

בעוד עוצם שוב את עיניי חוזר אל חלומי המתגשם
ברוגע חום גופך שאל צידי נושם
יודע שאת שם אהובתי וכך נרדם חולם
מחייך בחזרה ומניח את ליבי שבן רגע השתומם!