|
כבר מלא זמן
שלא כתבתי משהו משמעותי
משהו על רגשות, על החיים
על האנשים שמסביבי
הייתי עסוק בעיקר בהישרדות
בלא לחשוב ולא לפעול
הייתי משרבט על הנייר
בלי נשמה ובלי לעצור
לרגע
להרגיש את המילים
מה זה עושה לי כל
החידלון הזה
רצון להקיא
בלי כאב אבל עם המון כאב
בלי לנשום אבל היו
הרבה נשימות
שהושלכו כמו זרע רע
להשחית
הייתי אבוד, הייתי אני
הייתי עסוק בעניינים אחרים |
|
|
אשה נאה ניגשת
לדלפק במסעדה
ומסמנת לאיש
שעומד מאחוריו
לגשת.
היא מקרבת אליו
את פניה, ומלטפת
את פניו
המאדימות. "אתה
המנהל?", היא
לוחשת לו. "כן",
הוא עונה בעוד
היא מעבירה את
אצבעותיה על
לחיו ועל שפתיו,
דוחפת לו שתיים
לפה ונותנת לו
למצוץ אותן. "רק
רציתי להגיד
שבשירותים של
הנשים אין לא
סבון ולא נייר
טואלט". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.