|
מנוף כתום על משאית ירוקה
הכביש מכחיל באפור
השמש בוהקת מזגוגיות הרכבים
באדוות שבריריות לתנועה.
האנושיות דלוחה ברבדיה התודעתיים
אני חוצה את הרי החושך
אל זהב גבעות הארץ
למקומות בהם התום מנשב בהכרה.
עיניי נוזגות את קער הכוכבים
לצורות מוחשיות באבק
הכאב הזה צורם בנפש
פתילים כסופים של אור.
התדר זורם לאט
מקצבים של שקט מוחלט
על פני מקטעי התבנית
אני נמס ברעש הזה. |
|
|
אני אוהב נשים
אינטלגנטיות
-אחד שהתייאש
מהטיפשות |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.