ישות נצחית / לשאלת החופש |
משבי אור כבדים
עיניי אוחזות בבוהק
אדוות שקופות של מים.
ידי הערפל נדמו
ברציפי חלומות גנוזי הכרה
הרעד לא פסק בנפשי
הייתי מפה ומשם.
פתילים רכים של תכלת
מנתבים את צירי התנועה
רקמות הבשר מאדימות
לאורך עיקולי הנהר.
גלגלים כבדים באבק
אוצרים בי שעות גנוזות
אני חש באהבה המשתחררת מכבליה
גלים על פני מים סוערים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|