|
כתם דיו מציף את החריצים,
הדמעות נשזרות בידיים
והפצעים מתטפטפים לקבוצות
השיער הנושרות.
(הם תמיד יסתכלו לי על הבטן
כשאספר להם על העצמות הכואבות.)
החסר מתהדק
ונרקמים לי פרפרים
עם כנפיים קשורות.
זה לא הכעס
זו החולשה
שמנתקת את הזרם.
אני דוקרת
לו את העיניים
אז הוא מסיט מבט
ואני מניחה לעצמי
לשבור בסיס.
(לצורך הצריחה
אני אשתוק עכשיו.)
עירום זר מרגיש לי
נקי
וסערה של שקט
מתנקזת לתוכי,
כמו מקווה של מים טהורים.
העצב דובק בי,
מידפק על הזגוגית.
(אני) כמו נוצה מתנופפת ברוח
והם
מפחדים
שאעוף.
הבטון ניצק סביבי
ואני לך שבלונה.
22-23.7.08 |
|
|
הקהל יודע מה
טוב לו, ועובדה
שהקהל אוהב
אותי. אני ללא
ספק השחקן הכי
פופולרי
בישראל.
מתוך "1001
משפטים שאלון
מזרחי עוד לא
אמר, אבל סביר
שיאמר אותם
מתישהו" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.