|
בהשראת "אם תלך למסע אל אס די" של יונה וולך.
אם אתקע במשרד שעות נוספות
אל תכעסי עלי
שעדיין לא חזרתי משם.
אני עודי שם
מול המסך
עיניי האדומות נשקפת ממנו
ראשי עומד להיערף
עדיין אני שם
מחפש את הבאג
חרדת הקיום כולו
יורדת עלי כמאכלת
מחוגי השעון
מתקרבים לקו המת
הפרויקט כולו תלוי על סף הבלימה
ירוץ או לא ירוץ?
כל קו בשעון הוא מת
כשאני לא חיי בשבילך
שתדעי. |
|
|
רצים בדרך לעשות
את זה, גונחים
בהנאה בזמן
שעושים את זה,
לא יכולים לחיות
בלי לעשות את זה
לפחות פעם ביום,
אמהות נחנקות
מהתפעלות נרגשת
בעת שפעוטותיהן
עושים את זה,
בונים חדרים
מיוחדים בשביל
לעשות את זה
בהם, שהקירות
בהם הכי יפים
בכל הבית.
אז למה כולם היו
רוצים שזה לא
יהיה קיים?
הרוסיה שמשתייכת
לסוג השני |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.