[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דודי שקד
/
אחים

המסוק ריחף מלמעלה הרוח טילטלה אותו הנסיון להוריד את הכבל
ולשלשל את איש צוות האוויר כמעט היתה בלתי אפשרית. כל רגע היה

חשוב, אבל הרוח הפריעה. כל הצוות היה מוכן לפינוי בידיעה שיש
פצועים והמצב קריטי.

"שירי אני מרגיש שהשיגרה גומרת אותי" המשפט הזה נשמע כל כך
בנאלי עד שבא להקיא... כבר תקופה ארוכה אני מרגיש שאני זקוק
לשינוי בחיים. אנחנו זוג כבר שלש שנים עובדים חוזרים הביתה
יוצאים לאכול לשתות קצת חברים והרבה בבית אנחנו זקוקים לשינוי.

הבעיה עם שירי זה שצריך להוביל אותה בחיים ודי מבאס שהיא לא
מעלה רעיונות איך לשבור את השיגרה. חשב לעצמו יריב.
הפעם אנחנו חייבים להחליט על איזה שהוא שינויי בכדי לתדלק את
המצברים שנהיה אנשים יותר שמחים, מלאי סיפוק.
"שירי בואי נעשה משהו" "כמו מה" שירי שואלת ומסתכלת עלי במבט
של עייפות "בואי נצא לשתות משהו" שירי ממשיכה להסתכל עלי במבט
עייף "לאן? יש לי מחר יום עמוס בעבודה" "בואי כבר כבדה" יריב
מחה
"אבל..." היא שוב מביטה בו. יריב הסתכל עליה בזוג עיניים
נוקבות "טוב..."
"אבל לא עד מאוחר" רק שהם שותים יחדיו המחיצות נופלות
והם מדברים פתוח. כך חשב יריב לקדם את הרעיון שהיה לו בראש...

יאיר הביט לעבר שלומי ופלט הנחה "הלוואי והשבת הזאת היתה
יותר ברורה, די נמאס כל הזמן אנחנו מוקפצים" שלומי המשיך
לקרוא
את הספר הוא היה טיפוס קול לא מתרגש לא מהקפצות ובטח לא
מיאיר, פשוט אדיש. יאיר המשיך בשלו "נמאס לי" אחרי חמש שנים
בצוות
הוא הרגיש שנגמר לו הכוח.

זרם המשקה נמזג לכוס וקצף לבן קינח את סופה. הברמן הגיש ליריב
את הכוס "תודה" פלט יריב והסתכל לעבר שירי שכבר דאגה לגמוע
חצי כוס "מה דעתך לשנצא לתאילנד" שירי הזיזה את ראשה לכיוונו
של יריב "מה?!" "תאילנד" יריב ירה לעברה. "אבל בשביל לטוס
לתאילנד
צריך לפחות שבועים אחרת זה לא כדאי" "ואני לא יכולה להעדר
מהעבודה בתקופה הקרובה, לשבועיים" יריב הסתכל על שירי במבט
שואל "אל תסתכל אלי ככה" אין מצב... יריב נראה מיואש, ממשיך
להסתכל בכוס שעמדה להגמר.

"אילנה מתי את תראי את ביתנו, אני רוצה שניתן לה איזה מתנה
מפנקת".
"היא עברה תקופה מאוד תובענית בעבודה, מה דעתך לתת לה סוף
שבוע שתלך עם החבר שלה?" אילנה מאוד אהבה את ביתה שירי
שירי היתה היהלום שבכתר היא היתה כל מה שאמא יחלה לעצמה.
"בטח שמעון" "למה לא" שימעון ניגש אליה והראה לה בעיתון
את המבצעים של הדקה התשעים. "יש פה סופ"ש במלון "פונדק רמון""
נראה לי שזה יתאים לחובבת הטבע שלנו...

המנגינות האלה בטלפונים כל כל יפות עד שלא בא לענות לשיחה ורק
לשמוע את הצלילים. אלה שעל הצג הופיע הטלפון של הוריה. שירי
ענתה "היי אימא" "מה שלומך מתוקה" השיבה אילנה "אחלה" ענתה
שירי ביבשות "הכל בסדר" שאלה אילנה "כן... יריב קצת מבואס"
"הוא
הציע לי לנסוע לתאילנד" "נו" אמרה אילנה "נו... מה? אמא" "למה
שלא
תיסעו" "יש לי עבודה, אני לא יכולה להעדר" "את יודעת מה" ירתה
אילנה
"אבא שלך רוצה לפנק אותכם בסוף שבוע" "מה" "סופ"ש?לאן?" שירי
נשמעה מופתעת. "למצפה רמון זאת תקופה מאוד יפה" "וואלה, נכון"
"אבל..." התחילה שירי," בלי אבל ובלי חבל כבר הוזמן" אמרה
אילנה בטון
אמאי. שקט נשמע בצידו השני של הקו עד שלבסוף נשמעה שירי נאנחת
"טוב..." "יום שישי תסעו למלון ותעשו חיים" סכמה אילנה "תודה
אמא, ביי" אמרה
שירי וניתקה את השיחה.
"יריב! יש לי הפתעה בשבילך" מה ענה יריב ביבשות "רצית לצאת
מהשיגרה?"
פתחה שירי "אז אנו יוצאים לטיול במקום מדהים" "מה?!..." יריב
לא הבין
"הורי הזמינו לנו חדר במצפה" "נלך לראות את האלפקות" המשיכה
שירי
יריב הביט בה ונזכר בעובדה שהוא יתום שום דבר לא בא לא בקלות
בחיים.
הוא חייך חיוך גדול "איזה כייף שירי" התקרב אליה והניף אותה
באוויר,
הוריד אותה עד ששפתותהם נפגשו הם התנשקו בחושניות יריב היה
מלא תשוקה שירי אהבה את מגע ידיו החסונות שמחזיקות בה היא
הרגישה
בקירבתו כפי שלא הרגישה אם אף חבר קודם.
איתו הרגישה כל כך בטוחה ונערצת...

השעון צילצל יריב כבר היה ער כל כך רצה לנסוע עד שבקושי נרדם
בלילה שירי
הביטה בשעון וראתה את הסיפרה שש "קומי מתוקה צריך לצאת לדרך"
שירי כיסתה את ראשה בסדין ובקול מתפנק אמרה "לא בא לי לקום"
יריב התיישב לידה והחל לגלות את גופה מתחת לסדין "את צריכה
שיכנוע?" "כן" המשיכה שירי בקול מתפנק יריב החל לדגדג אותה
"די די" צעקה שירי "אז קומי" חייך אליה יריב "יש לנו נסיעה
ואני רוצה
שנספיק לעשות דברים. "טוב מאמי, אני קמה".
הנסיעה ארכה כשעתיים בדרך הביטו בנוף שהציע הנגב. אחרי הגשמים
שפקדו
את האיזור הנגב נראה פחות צחיח.
יריב נכנס ללובי ששתי מזוודות בצידי ידיו בדרכו לקבלה, שירי
השתרכה אחריו.
"שלום הוזמן עבורנו חדר" פנה יריב לפקיד הקבלה "ע"ש מי
ההזמנה?" שאל
פקיד הקבלה "שירי ויריב" פקיד הקבלה סרק בעינו את הצג ואמר
"ברוכים
הבאים למלון פונדק רמון" נתן להם את המפתחות לחדר וצייד אותם
בשלל
פרוספקטים על האטרקציות המקומיות.

"ידעתי" צעק יאיר "ידעתי" כשעזב הקצין תורן את חדרם לא לפני
שהודיע
"מזג האוויר נראה לא טוב במפות הסינופטיות אי לכך כל החופשות
בטלות"
יאיר היה מדוכא "נימאס לי..." עוד שישי בבסיס פלט קצרות לעברו
של שלומי
שלומי המשיך בקריאת הספר ולא התייחס ליאיר הוא נתן לו לקטר
ולקטר
בסוף זה עבר לו וכשהם יצאו למשימות חילוץ הוא פרח הוא הכיר
אותו כבר
מספר שנים. הריטואל חזר על עצמו בין החורף לאביב. כששיטפונות
פקדו
את הדרום.

"בואי ניסע לחוות האלפקות" אמר יריב כמו קורא את מחשבותיה של
שירי.
חיוך גדול עלה על שפתיה של שירי "אני מתה עליך" כל כך אהבה את
החווה המיוחדת הזאת.
בעת הביקור פנו שירי ויריב לבעל המקום שישב באותה עת עם אחד
הכלבים
הכנענים אותם כלבי ענק שהגנו על האלפקות מטורפים. "יש לך
רעיון
איפה לטייל באיזור?" "משהו אתגרי" המשיך יריב . יש נחל שהוא
נמצא
לא רחוק מכאן במעלה הדרך הנחל קלט הרבה גשמים ולכן הכל פורח
שם
"אחלה מקום" הוסיף בעל המקום מה שדירבן את הזוג חובב הטבע
לצאת לדרך מיד. בדרך ניסה יריב להאזין לרדיו אך הקליטה היתה
כך כך לא גרועה שבקושי שמעו את הקריין. לבסוף יריב ויתר וכיבה
את הרדיו.
הם הצטיידו בתרמיל ובו מים והחלו לתפס במעלה ההר הנוף היה עוצר
נשימה,
הטבע נראה מקסים בעינייהם.

"אילנה שמעת את החדשות?!!!" קרא שמעון  לאילנה "לא" אילנה
הביטה
בבעלה במבט שואל "נו מה!" "דבר" "יש שיטפונות באיזור של
מיצפה"
"נו" שאלה אילנה "כמו שאני מכיר את ביתי היא בטח יצאה לשטח"

"מלון פונדק רמון שלום" ענה פקיד הקבלה "שלום אבקש לדבר עם
שירי ויריב הם מתאכסנים אצלכם" ביקשה אילנה. פקיד הקבלה בדק
ואישר "כן הם אכן הגיעו והם מתאכסנים בחדר מספר 212 "תוכל
להעביר
אותי לחדר" ביקשה אילנה "בבקשה" ענה הפקיד הקבלה ואיחל לה
יום טוב הקו צילצל וצילצל אך איש לא ענה. וזאת לאחר שהיא
ניסתה
כבר להשיג את שירי ויריב בטלפון הסולולרי שהיה ברשותם גם ללא
תשובה
ליבה ניבה לה רעות.

קול רעש עשה את דרכו לעבר הנקיק בו עברו יריב ושירי "מה זה?"
שאלה שירי את יריב. יריב סובב את גבו לכיוון הרעש וקולו לא
נשמע
בטוח "אני לא יודע" לפתע לשירי ירד האסימון "יריב זה שיטפון"
זעקה שירי "אנחנו חייבים לעלות כמה שיותר למעלה ליתר
ביטחון. יריב הביט לצדדים הכל נראה תלול. פתאום הוא ראה דרך
לעלות למעלה הוא הוביל את שירי "בואי" אמר ועזר לה לטפס
היא החלה לעלות למעלה ויריב בעקבותיה מרגע לרגע הרעש התגבר
ואוויר החל לנשוב בערוץ הנחל "קדימה קדימה" צעק יריב לעברה
של שירי "עלי" שירי התאמצה לטפס מאחור היא הרגישה את ידיו
של יריב דוחפות אותה היא עלתה ועלתה. עד שהגיעה כמעט לחלק
העליון של
הערוץ שם נעצרה יריב אמר לה "קדימה תעלי" הרעש הלך והתגבר
רסיסים של מים החלו להתיז לכל עבר יריב נעמד מתחתיה ושימש
אותה
כסולם מאמץ נוסף ושירי הצליחה סוף סוף לעלות לשיא הערוץ. מתחת
יריב ניסה לטפס למקום בו שהתה שירי. שירי הסתכלה עליו מלמעלה
"קדימה יריב " ואז הגיעו מים בכמויות אדירות והחלו לשטוף את
כל
הערוץ יריב נאחז בסלע ובמאמץ אחרון ניסה לעלות "מהר" צעקה
שירי "המים באים" ...

הטלפון צילצל ביחידת ההצלה בצידו השני של הקו היה פקד
צבי ברזילי ממשטרת מצפה רמון יש לנו שני נעדרים בנחל...
הצופר נשמע ביחידה "הקפצה הקפצה" שלומי ויאיר, רופא, טייס
וטייס משנה עלו על המסוק בדרכם לעבר האתר.  
בדרך עודכנו ע"י הקצין תורן מה עליהם לחפש והיכן.
המסוק חג מעל הנחל היה כבר שעת דימדומים "אני רואה
בן אדם למטה" הודיע טייס המשנה. המסוק התקרב והחל
בתהליך הורדת הכבל  "מי יורד" שאל יאיר "מה שתרצה"
"אני יורד" אמר יאיר "אין בעיה" סיכם שלומי.
אחרי נסיונות חוזרים ונישנים יאיר הצליח לבסוף להשתלשל
לעבר הדמות ששכבה על הסלע. הוא התקרב לעבר הדמות
וסובב אותה עליו לפניו שכבה שירי מחוסרת הכרה.
"דופק חלש, חום גוף נמוך" כך ציין יאיר בקשר לרופא
שבמסוק. הוא העביר את שירי לאלונקה והכבל החל להרים
אותם מעלה מעלה לעבר המסוק.

בית חולים סורוקה קיבל התראה על בואם של שירי וצוות
החילוץ בנחיתה כבר חיכה כלי רכב להעברתה של שירי
למיון. "היא מאוד מיוחדת במראה שלה הבחורה הזאת"
ציין שלומי "צריך לחזור ולראות מה עם הבן זוג שלה.
הם חזרו למסוק והחלו בטיסה חזרה לעבר המקום בו
נמצאה שירי. המסוק האיר לעבר הערוץ בנסיון למצוא
סימנים ליריב "איזה באסה" התאכזב שלומי "תגיד מה
קורה" שאל יאיר "לא יודע אני מבואס שלא מצאנו את
הבחור "אולי נעשה סיבוב נוסף" אמר שלומי בקול רפה.
"אין טעם את החיפושים תעשה המשטרה" "סיימנו פה"
אמר הטייס כשהפנה את המסוק לכיוון  הבסיס.

הטלפון צלצל בביתה של אילנה "הלו..." ענתה אילנה בבהילות
"מדברים מביה"ח סורוקה, הגיעה אלינו מטיילת שחולצה
ע"י יחידת החילוץ. אתם היחידים שדיווחו על נעדרים
אתם מוזמנים לבוא לביה"ח" "מה מצבה?" שאלה אילנה
בטון מתחנן "אין לי פרטים תגיעו לביה"ח בהקדם"
אמרה נציגת ביה"ח וסיימה את השיחה.

הדרך נראתה כמו נצח איש לא דיבר. אילנה ושמעון
היו שקטים איש איש לעצמו מנסים לדמיין מה מצבה
של ביתם.
כשהגיעו לביה"ח השעה היתה אחת בלילה. אחרי ברור בקבלה
נמסר להם כי האלמונית נמצאת בחדר הטראומה.
הם הוזמנו לראות אם האלמונית אכן ביתם.
דמעות החלו לרדת לאילנה שראתה את שירי "היא חייה"
"מה מצבה" שאל שמעון את הרופא "היא תהיה בסדר"
"איפה החבר שלה" שאלה אילנה "רק היא הגיעה..."
"אולי הוא פונה לבית חולים אחר..." אמר הרופא.

"משטרה" מדבר יוסי חלד אני רוצה לדווח על גופה בחלק הדרומי
של מצפה במכתש הגדול כנראה היא נסחפה בשיטפון.

כל הלילה ישבו אילנה ושמעון ליד מיטת ביתם מקווים שתתעורר.
לחדר נכנסה האחות "לביה"ח הגיע גופת בחור כבן 27"
"האם אתם יכולים לתת לנו פרטים על קרובי משפחה?"
אילנה הסתכלה על שמעון מבטם הצטלב "הוא יתום למיטב
ידיעתנו ואין לו קרובים" הוא חבר של ביתנו. אנו מכירים
אותו ונוכל לזהותו.

הרכב עשה את דרכו לכיוון ב"ש "איך לא מתאים לי ההשתלמות
הזאת" התבכיין יאיר "די בכיין" אמר לו שלומי "זה הגוב
שלנו וצריך להתעדכן כל הזמן" כשהגיעו לביה"ח סורוקה
שאלו בקבלה איכן מתקיים הקורס החייאה. "מה לא קבלתם
הודעת דחייה" שאלה מופתעת הפקידה "לא..." ענו
ביחד שלומי ויאיר. "מצטערת... אני אבדוק, תרצו לחכות?"
אחרי כדקה שבה הפקידה "מצטערת הקורס נדחה הודעה
נמסרה ליחידתכם. מצטערת שבאתם..."

" אנחנו כבר בב"ש אז בוא נעשה משהו"  הציע יאיר "כמו מה"
שאל שלומי "בוא נלך לאכול משהו" הציע יאיר "לא בא לי, בוא
נראה מה עם האלמונית שחילצנו אתמול" "טוב" אמר יאיר
בחוסר חשק כל כך בא לו חומוס טוב עם פול רק שהפרטנר שלו
לא היה בענין איזה באסה חשב לעצמו.

הרופא הוביל את אילנה ושמעון למטה לחדר המקררים
מתוך אחד הדלתות הוציא הרופא את האלמוני על גופו היה
סדין לבן הוא ניגשלהסיט את הסדין מראשו אילנה התכווצה
ונצמדה לשמעון כשפניו של יריב חבולים הוצגו לפניה.
"אלוהים איך נספר לילדה " גמגם שמעון אילנה החלה לבכות
שמעון חיבק אותה "איזה אסון" אמר חלושות...

"זאת היא" אמר שלומי כשראה את שירי מבעד לחלון.
תראה כמה היא יפה הבחורה הזאת תאמין לי הייתי רוצה כזאת
יפהיפיה שתהיה לצידי "בוא בוא ניכנס" אמר שלומי "נעשה
לה חברה" הם התיישבו בחדר טראומה והביטו בשירי
לפתע שירי החלה לפקוח עיניים "איפה אני?" שלומי התנדב לענות
"את בביה"ח" שירי היתה מטושטשת היא הביטה בשלומי
מנסה להתרכז בדמותו. ""מה קרה?" שאלה "חילצנו אותך אתמול
מהשיטפון" השיב שלומי "אז הכל בסדר?" חקרה שירי "בטח
רק תצאי מפה והכל יהיה בסדר" הוסיף שלומי "טוב אנחנו לא נפריע
לך,
יאללה שלומי בוא נזוז" אמר ייאיר "כן" הוסיף שלומי בהתחשבות.
שירי מיקדה את עינייה בשלומי ראייתה שבה אליה לנגד ענייה
הופיע יריב "יריב!" "יריב!" חזרה שירי לקרוא לעברו של שלומי.
עוד הם מופתעים שלומי ויאיר נכנסו אילנה ושמעון אילנה הניחה
ידה על פיה ממאנת להאמין שמעון התיישב על הכסא ולא דיבר
רק הביט בשלומי "מה קורה פה?" שאל יאיר את שלומי שלומי
הביט בשירי ואז הסיט את מבטו לעבא אילנה ושמעון. "לא יודע"
אבל משהו מאוד מוזר קורה פה.

"אנחנו צוות החילוץ שחילץ את ביתכם" פתח יאיר את פיו בנסיון
לשבור את השתיקה שהשתררה אני יאיר וזהו שלומי. שירי עדין
לא הבינה את המתרחש "יריב..." "למה הסתפרת?"
אילנה היתה בשוק כרגע היא שבה מחדר המתים ושם זיהתה
את יריב. אז מי זה?! הוא לא יריב חשב שמעון לעצמו למה הוא
כל כך דומה ליריב?

הפקידה הושיטה את הטופס התשובה היתה חייובית בדיקת הרקמות
הוכיחה שהם תאומים שלומי ויריב שהגורל תיעתע בהם כמעט
נפגשו אך כמו בהיוולדם שהופרדו שוב במותו של יריב הגורל האכזר
הפריד בינהם שוב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
famous last
words:
הנה הספינות, הם
באו להציל
אותנו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/9/09 20:06
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דודי שקד

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה