|
עברה חצי שנה...
חצי שנה מאז שעולמי השתנה.
עדיין יש כמה קצוות לא סגורים, פצעים פתוחים,
אבל כלום לא השתנה.
הכול נצבע בעוד שכבת צבע לבן
מעניין אחרי כמה שכבות כל השחור ייעלם?
לא ספרתי אף פעם, אולי זה מראה על אופטמיות...
אופטמיות זהירה ולא יותר וגם את זה אני מסתירה
במעטפת של פסימיות קרירה.
לפעמים עדיין נזכרת עדיין חופרת,
מחשבות של מה אם ואולי...
חושבת ומדמיינת חיים לא אפשריים.
אומרים לי שאני מחייכת יותר
אבל כמו שאמרתי יש עכשיו שכבה חדשה
מה יקרה כשהיא תתחיל לדהות... |
|
|
... בכוונה אני
משאירה את הדלת
הימנית האחורית
פתוחה למחצה,
ומחכה לראות
אותם מנופפים
לי בהתרגשות
ועושים לי עם
הפה תנועות
של דג
באקווריום
משתוקקים...
אבל
אני לא מראה להם
שאני יודעת,
אני רק מעלה על
פני חיוך של
הכרת תודה -
ואז, כשהם כבר
לא בודדים-
משלחת אותם
לדרכם...
צפיחית בדבש
בטיזר לסלוגן
"כל האנשים
הבודדים" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.