[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ליוס בלטוני
/
הראש של מרק

אתמול, בשעת אחר הצהריים, קצת לפני השקיעה, מישהו ערף למרק את
הראש. הם השתמשו בסכין קצבים גדולה, וכנראה שהושט ושאר
הצינורות שלא ידעתי את שמם עמדו בדרכם, אז הם השאירו גם חצי
מגרונו. גופו עדיין השפריץ דם כשמצאתי אותו. כל הקיר מולו היה
מכוסה בדם כאילו מנסה לכתוב לי מכתב פרידה. אני חושב שכשהם
ערפו את ראשו, אז הוא נפל ככדור על הארץ ונסדק, כי שאריות
מוחו, שהיה מלא בידע על פיזיקה ומחשבים, היו מרוחים קצת על
הרצפה. נגעתי בו בפעם הראשונה וזה הפחיד אותי, אז ניגבתי את זה
על חולצתי. לאחר מכן, החשש עבר והבאתי את זה לילד שחור ורעב
מהבניין שלו. הוא הודה לי ורץ לספר לאמו שיש להם ארוחת ערב
מוכנה.
חיפשתי את הראש של מרק מסביב לגופו, אבל הוא לא היה שם.
הסתכלתי בשיחים ואפילו במכולת הזבל, אבל ראשו לא היה שם. כנראה
שהם לקחו אותו. התייאשתי והתיישבתי לצד מרק על רצפת החניה של
הבניין שלו. אחרי כמה דקות הגיעה ניידת שהתיזה אור כחול על הדם
של מרק. יצא ממנה שוטר גבוה ורזה שדיבר ללא סוף בדיבורית שלו
על הגמר של הישרדות. הוא הסתיר את פיית הדיבורית האלחוטית שלו,
ודרש לדעת מה קרה, אבל מהר, לפני שהיא תמשיך לספר לו מי ניצח.
סיפרתי לו מה שידעתי. ואז הוא הכה אותי. חזק, וכמה פעמים אפילו
בראש, למרות שאמרתי לו שעברתי שם ניתוח.
הוא סיים את השיחה בכך שגילה שכל הבניין בו צילמו את התוכנית
נשרף בסופו של דבר, ואיש לא ניצל. הוא קילל את המדינה הזאת
והלך משם. הוא אמר שאין לו זמן לשטויות האלה ובטוח איפשהו,
בזמן הזה בדיוק, מישהו חונה לא נכון אחרי כיכר, וזה הרבה יותר
חשוב. כי הרי יש יותר נפגעים בתאונות הדרכים מאשר בכל פעולות
האיבה או הדקירות מאחורי המועדונים.
אני רק המשכתי לשבת ליד מרק. לפעמים העפתי את הזבובים שניסו
לאכול את גופו. פחדתי, שבתוך מרק תהיה רימה, כי אז הוא כבר לא
יהיה מרק, אלא סתם גופה.
אחרי זמן מה, כמו הזבובים, החלו להתאסף גם אנשים מסביבו. הגיע
גם אמבולנס אחד, אך העובדים שלו היו ילדים בכיתה ג' שעמדו
ועישנו ולפעמים הם נזכרו באחד מהם, שנכנס לו עיפרון לתוך
המצח.
האנשים מסביבו לחשו דברים אחד לשני, כמפחדים להעיר אותו, כאילו
חשבו שהוא לא מת, אלא ישן, וחולם כנראה על דבורה שנעולה בתוך
מזגן בחדרו. היית שם ילדה בלונדינית שהחזיקה לבנה אדומה בידה,
וגירדה איתה את רקתה. היא בכתה. כי בדיוק רצתה לזרוק אותה על
מרק, כאשר שני הבחורים באו וערפו לו את הראש. היא אמרה שהוא לא
התנגד, ולא בכה ולא צעק. הוא פשוט לא הספיק להגיב.
ידעתי שהיא משקרת והלבנה אינה אדומה, זה הכול היו התרופות
שנטלתי בימים האחרונים. הם היו אמורים לגרום לי להיות שמח, אבל
לא יכולתי כי מישהו ערף למרק את הראש.
עמדה שם עוד ילדה. היא החזיקה פין שהיה מחובר לבחור בתוך ידה.
הפין כאצבע מחופשת לליצן הציץ מתוך רוכסן מכנסיו של הבחור והיא
אוננה אותו בקצב אחיד. הוא לא היה חבר שלה. חבר שלה מת במלחמה
בצפון לפני כמה שעות. שמעתי שתי נשים שמנות, אחת מהן מורה,
מתלחששות על כך. אני רק הרגשתי אשם, שגם עכשיו, כשמישהו ערף
למרק את הראש, אני חשבתי על סקס. כי זה מה שחשבתי עליו כל
הזמן.
גם מורותיו של מרק היו שם. הייתה המורה למדעי המחשב, והמורה
לפיזיקה ואפילו עוד מורה למדעי המחשב, כי למרק היו שתיים. הן
בכו. הן בכו כי עכשיו לא היה מי שירים להם את ציון הממוצע
בכיתה.
ורק המחנכת של מרק, אשכנזית מקריחה, לא יכלה להגיע, כי היא
כתבה את מסיבת הסיום בביתה, וכבר עכשיו תכננה להקדיש למרק פינה
שלמה לזכרו.
השמועות עוברות מהר בדרך כלל. במיוחד כשזה נוגע למישהו שיודע
למצוץ לעצמו או מישהו שערפו לו את הראש. ואם זה קרה בזמן שהוא
מצץ לעצמו, אז זה התפשט ממש כאש בים של דלק. מרק לא ידע למצוץ
לעצמו, ולכן אמו שמעה על התקרית מאוחר יותר, אחרי כולם. היא
יצאה בצרחות מכניסת הבניין שלו. היא בכתה וזעקה לאלוהים, למרות
שכולם ידעו שכל ממלכת השמים באותו שבוע שבתה, ולא היה שם איש
לפנות אליו. היא בכתה במיוחד מפני שמרק לכלכך את חולצתו וכל מה
שהיה לה בבית, היה רק אקונומיקה. ועכשיו כשמרק היה ללא ראש, לא
היה בבית שלהם מי שישפשף. כמו כן, היא בכתה גם כי דודה של מרק
הייתה אמורה להגיע מקזחסטן ומרק היה צריך לנגן לה בלוז בגיטרה
שלו. כן, בלוז. עם נגיעות חלשות של ג'ז.
גם חבריו של מרק ללהקה היו שם. הם הרגישו חייבים, כי מרק תמיד
היה שם בשבילם כדי לבדוק את איכות הצליל שבקע מהרמקולים,
ולפעמים גם קצת, בלי הרבה בושה, לזיין להם בשכל כמה שהטכניקות
שלהם היו לא ממש טובות. וגם פעם אחת, מרק מנע מהם לשכב עם
מעריצה ממש שתויה. הוא אמר להם שזה לא מוסרי. אולי זה באמת לא
היה מוסרי, אבל המחשבות שלי על סקס אמרו לי אחרת. לי, לא היו
מעריצות.
בסופו של דבר, הגיעו גם הכתבים מהעיתונים השונים. הם כבר
הספיקו לסקר את זה שהבניין שבו צילמו את הגמר של הישרדות עלה
באש. וכולם כולם נשרפו. אפילו הכסף. שזה היה הכי חבל. הם שאלו
אותי מספר שאלות, אך אני לא עניתי להם. שלא יוציאו את מילותיי
מתוך הקשר ואז אני אראה אנטישמי מול כל המדינה.
אחרי זה, כולם עזבו, הם רצו לראות איך הם נראים על מרקעי
הטלוויזיה אחרי שהכתבים ראיינו גם אותם. המורה השמנה התעניינה
האם הטלוויזיה באמת מוסיפה משקל רב. אני רק צחקתי בבוז. הילדה
הבלונדית חזרה הביתה כדי ללמוד לתואר שעשתה בבניית ציפורניים.
והילדה השנייה עשתה מרתון סקס בביתה, בו יכולת לקחת מספר ורק
לחכות לתורך. כל החברים הטובים שלי כבר היו שם. הם קראו גם לי
לבוא, וגם היא הזמינה אותי פעם אחת. אולם, עבורי, היה זה משהו
רגשי. אני חושב שבעבר אפילו ידעתי לאהוב.
אפילו אמו של מרק הלכה הביתה, ועכשיו היא וכל המשפחה של מרק
צפו בשידור חוזר של "מצלצלים".
אני נשארתי לשבת ליד מרק, כי אחרי הכול, מרק היה חבר שלי.
לפעמים אני חושב שאפילו אהבתי אותו כחבר, באותם ימים בהם
נזכרתי כיצד לעשות את זה. החזקתי את ידו של מרק במשך שעות
רבות. אמי התקשרה מספר פעמים כדי לצעוק עליי שלא הגעתי לארוחת
הערב. ושנולדה לי אחות. וגם לכלב שלי הייתה חתונה. וכולם כולם
שמחו, או לפחות לא הרגישו דבר. אך לי היה עצוב. כי מרק שכב פה
לצדי. דמו קרוש ורגליו כבדות. היה לי עצוב במיוחד כי מרק מת
בתול. מרק לעולם לא נישק מישהי, אפילו כשזה היה מוסרי. מרק גם
לא שתה אלכוהול, ולא עישן אף פעם. הוא גם לא אכל במקדונלדס ולא
אהב את ההתחממות הגלובלית כי היא תמיד הרסה לו את התסרוקת.
ידעתי שמרק גם היה עצוב, כי לא עשה את כל הדברים האלה שהופכים
את החיים שלך ליפים בעצם. למרות שהם הורגים אותך. ואולי זה
באמת מה שהיה יפה בהם. ישבתי כך עוד כמה רגעים, ואז לקחתי את
גופתו של מרק למסבאה של נועם. באותו ערב היה שם אלכוהול חופשי,
והסיגריות היו חינם אם רק הסכמת להשתתף בניסוי. וגם היו שם
חשפניות. נשים יפות, עם רגליים ארוכות וחזה שהיה גדול יותר
מראשי או מראשו של מרק שעדיין לא נמצא. בהתחלה, נועם כעס עליי
שהבאתי גופה חסרת ראש לבאר שלו, אולם נועם אהב אותי, ולכן נתן
להשאיר אותו שם. תפסנו שולחן. ייצבתי את גופתו של מרק כך
שתישען על הכסא. הזמנו בירה, ואז עוד בירה ועוד אחת. ואז קניתי
חפיסה של סיגריות. מרק עדיין לא שתה, לא עישן ולא עשה סקס עם
אף אחת. אפילו לא קצת.
עם הזמן, המוסיקה השתנתה, האווירה נהייתה אינטימית יותר ומרק
גלש בכיסאו כלפיי מטה בעצב. הרמתי את ידי וקראתי לסאמר, שהיית
ידידה טובה שלי. פעם, סאמר היית זמרת. ופעם היה לה חבר שיכול
לעבור דרך המרחב והזמן ומישהו פעם אפילו ניסה לכתוב עליו ספר,
אבל אומרים שהוא התאבד בירייה לתוך ראשו. לסאמר היה ילד קטן
ששמו היה דנטה ולפעמים היא מספרת שזה על שמו של אותו בחור.
עכשיו, סאמר הייתה חשפנית. היא נתנה למרק ריקוד צמוד ואקזוטי.
ואז לקחה בקבוק של בירה ושפכה אותו במה שנותר מהגרון של מרק.
הכנסתי סיגריה בין אצבעותיו של מרק, ועכשיו שנינו באמת היינו
דומים. שנינו היינו שיכורים, עישנו, היינו חסרי ראש, ושנינו
היינו מתים. מרק היה באמת מת, ואני רק מבפנים.
אחרי שכל זה נגמר, לקראת הזריחה, כמעט שתיים עשרה שעות אחרי
שמישהו ערף למרק שלי את הראש, חפרתי קבר ליד הפארק. השכבתי את
מרק שם, וזרקתי לתוך הקבר את החזייה של סאמר, כמה בקבוקי בירה
שהייתה כלואה כרגע בגופו ואת הסיגריות שנותרו מהערב. אולי מרק
עדיין היה בתול, אך עכשיו ידעתי באמת ובתמים שהוא מת מאושר.
ישבתי קצת ליד קברו ובכיתי. בכיתי חזק ובקול. והילדה שהיית
מזדיינת עם כולם התיישבה לידי ובכתה גם. כיסינו את מרק באדמה
והלכתי לישון. עדיין לידו. ליד קברו. כי אחרי הכל, מרק היה חבר
שלי.
אחרי כמה ימים, כמה ילדים מצאו בשיחים ליד בית הספר את ראשו של
מרק. בחדשות אמרו שהוא חייך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני מאונן עם
המהדורה החדשה
של מילון אבן
שושן



זוזו לסטרי,
מאונן כפייתי
שמפנטז על מורות
לדקדוק


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/4/09 11:55
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליוס בלטוני

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה