איגור וזמנסקי / שתיקה |
נושכים אותנו חרולי הקיץ.
גם המדבר אינו מרבה לסלוח.
המבטים שוב נתקלים בחיץ
של הרקיע ונופלים בלי כוח.
סופת החול כזאבה אורבת
לשיירה שתעתה בדרך.
אתה שופט לחסד או לשבט.
לא אתפלל, כי למילים אין ערך.
כה רחוקה הארץ המובטחת.
כל כך קרובה היא כשחולמים עליה.
וכמדורות מול הלילות של פחד
אתה מדליק את אש נפלאותיה.
לא אתפלל כי במילים אין נחת.
עדיף לשתות - קצת מים מהחמת.
אתה שותק והשתיקה צורחת!
כלבים נובחים, השיירה עוברת ...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|