|
ידיי המכונה אוחזות ברעד
שעות רחבות של חוסר הכרה
המשתנים נמסים לרהב השעות החולף
העננים כולם סדורי שמים.
הוא מביא לי פגיונות
שרופים מסולטן יעקוב
השחור הזה לא יורד מהידיים
מדמם בבשר הנפש הפצועה.
מקטעים שזורים בערפל השחר
מרבידים את תבנית חיי
באדוות של ירק הנהר
המשקעים האלה עמוקים מהזמן.
אלה הם אינם כאביי
לחשתי לעצמי מבעד לקרני האור
רגליי נאחזו באדמת העמק
שדות חרושים של חשכה. |
|
|
אין עוד למה
לחכות אחים
יקרות, אחיות
יקרים, נותרנו
לבד, ואולי יש
תקווה רק
כשמחפשים אבטיח
שיהיה אדום אדום
בפנים... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.