תאמיני כמה את יפה, כי אני כבר מאמין,
בכל תו שבגוף שלך, בכל קימור עדין,
תאהבי את עצמך, כמעט כמו שאני אותך אוהב,
תפסיקי לתת לנורמות להתערב.

את יפה בזריחתך ובשקיעתך נאווה,
כמה כוח בהליכתך, כמה רוך בשכיבה,
בנפש עדינה, במבט חסר משמעות,
אלפי גברים למענך יתחננו למות.

אם רק הייתה בך הבנה כמה את יפה,
שעריך כחוט שני ופנייך כקטיפה,
בלבך האש בוערת בכל פעם בתשוקה,
ושורפת את נשמתי ולו רק בנשיקה.

כמה כוח יש בך ואת רק בורחת,
צובעת את עצמך בשקרים שיורדים במקלחת,
נותנת לכולם להכתיב לך שלמות,
הם תמיד יחפשו פגמים במקום אישיות.

ואז תחזרי לביתך,
הכר יספוג את היום שעבר,
תרצי להיות שוב פעם,
מה שאי אפשר,
לא כי חסר בך דבר,
אין בך בעיה,
היית צריכה להבין כבר מזמן,
שבלי המסיכה את יפיפייה,
והשקר הגדול מכולם יחכה לך בראי ויצחק,
על שמלאך יפה כמוך מסתתר מאחורי מסיכה של סרק.