"תהיה חזק" אמרה לי אימא ואת הרוק בלעה,
לחצה על כפתור הדאגות, חדשות שוב שמעה,
,זה בטח לא דרור הוא אמר שהוא רחוק,"
אז מדוע הדמעות בגרונך מאיימות לחנוק?

דרור זה אחי הגדול, עוד מעט בן עשרים,
תמיד שהוא בבית באים גם חברים,
הוא התגייס לפני שנה וחצי לקרבי אחרי שרב עם אמא,
היא צעקה לו "אתה ילד!"
הוא שתק ורץ קדימה.

בינתיים בחדשות מדווחים על חוליה שחסרה שני לוחמים,
אני רואה בזווית את אימא מתחילה להחליף צבעים,
הפלאפון ביד רועדת מחייג את המספר,
ובלב היא כבר יודעת, אבל מתפללת שלא מאוחר,
בינתיים איש בעניבה אומר שלוחם אחד נדם,
אולם שמו לא נאמר, רק מידע שנזרק כך סתם,
השני עוד לא ידוע אולם מבררים,
האם נשמה באפו או מזון לנשרים?...

דפיקות בדלת ואני ניגש לפתוח,
לא נותר באימא עוד כוח,
גברים במדים ומבט מחפש מחילה,
אימא לא מעכלת את הנפילה,
הם מודיעים לה שדרור נפצע אבל ישרוד,
אימא לא מחזיקה את עצמה עוד,
היא ניגשת לארון ומוציאה את הספר,
מנשקת את שנינו ואומרת שיהיה בסדר,
המדים שואלים איפה הבית של אסי, החבר של דרור,
הצבעתי על הבית ממול,
הבית של הבן שלעולם לא יחזור.