הצורך במחקר ספרותי נוצר עקב העובדה שלא כל בני האדם מסוגלים
ליהנות מטקסט כתוב. כ% 85 אחוז מהאנשים שבאים במגע עם יצירה
ספרותית לא רואים בה דבר מלבד חרקים שחורים על נייר לבן. רק
מיעוט קטן מסוגל להתלהב ולהתרגש מהטקסט.
המצב דומה לעיוור צבעים שלא מבין את התפעלות האנשים מצבעי
הפרחים, הבתים והעצים והוא מנסה לנתח ולהסביר את הסיבות לאותה
התפעלות.

אחד הדברים המדהימים במאמרים העוסקים במחקר ספרותי הוא שאלה
הכותבים אותם, חסרי בקיאות בשפה. הם אינם יכולים לכתוב משפטים
קצרים וברורים ומציפים את הקוראים, בשלל מילים לועזיות
ו"איזמים" שמייחדים אסכולות של חוקרים דומים בארצות אחרות.
המשפטים הם ארוכים לא ברורים ושוברי שיניים וגם קורא בקיא
ומיומן ניצב תוהה עם סיום הקריאה של המאמרים, מאחר ואין להם
משפטי סיום או מסקנות.

מאמרים כאלה, מורכבים בדרך כלל משרשרת התייחסויות לחוקרים
אחרים שאף הם כותבים בשפה מורכבת ולא ברורה וכך נוצר מעין מגדל
בבל שבו כל מחקר מוסיף נדבך בלתי ברור על הנדבך שכתב החוקר
לפניו.
כך גם קורה, שאנחנו נתקלים בספריות בספרי מחקר עבי כרס וחסרי
תוכן שכל תוכנם הוא גבב וערימות מילים חסרות פשר.

אחד הכללים העיקריים שחוקרי הספרות קבעו לעצמם הוא - שיש
להפריד את "הנאת הקריאה" מהמחקר. לדעתם "הנאת הקריאה" היא
תוצאה של שיווק זריז על ידי מוכרי ספרים למיניהם ואין בו כדי
לקבוע איכויות של יצירה מסויימת. כאשר הם נתקלים ביצירה
ספרותית שהופכת לרב מכר, הם מוסיפים לקביעה השיווקית קביעה
נוספת - שהסופר או המשורר מתחנף לדעת הקורא. סופרים כאלה
מוקעים בדרך כלל בקהילה האקדמית וכף רגלם לא תדרוך באקדמיה
וספרם לא יונח על המדפים הקדושים.

כתוצאה מכך, אם יופיע יום אחד - איזה חייזר - לביקור במחלקות
לספרות עברית הוא ימצא מחקרים אין סופיים שעוסקים בספריו של
עגנון או בשירתו של גרינברג - שכבר כמעט ארבעים שנים ויותר, לא
קיים קהל קוראים ליצירותיהם והם ראויים יותר למחקר ארכיאולוגי.
לעומת זאת הוא לא ימצא שום מחקר העוסק ביצירותיו של דוד גרוסמן
ממכובדי הסופרים העבריים של תקופתנו, אשר הוכתר על ידם בכתר
הקוצים - של המתחנף התורן לדעת הקהל.

הקשרים ההדדיים וההדוקים כל כך בין חוקרי הספרות - שנובעים
כאמור מעיוורון הצבעים ל"הנאת הקריאה" - הופכים אותם למעין
חיילים צייתנים במסדר צבאי ועקב כך, אנו מגיעים למסקנה העצובה
- שכנראה לא תתרחש שום מהפיכה במחקר הספרותי בימינו. אין שום
סיכוי שיפרוץ איזה חוקר צעיר את מסך העלטה ויכריז כי "הנאת
הקריאה" היא המדד העיקרי להערכת יצירה ספרותית ושכל יתר
הקריטריונים, הם רק מדדים נלווים שמסייעים בהבנת הנקרא.