[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שבר כלי
/
ולסוס קראו בשם אדיר

מתוך - סיפורים שסיפר לי אבי


פעם אחת היה ילד ששמו רמי. הוא גר בכפר בשרון, שבו היו בתים
קטנים עם גגות אדומים מוקפים בשדות ופרדסים. רמי היה ילד טוב
ותמיד שמע בקול הוריו.
כשרמי היה בן 5 לקח אותו אבא לאורווה שבחצר. באורווה עמד סוס
לבן ויפה עם רעמת שערות וזנב ארוך.
"זוהי המתנה שלך ליום ההולדת" אמר אבא.
ולסוס קראו "אדיר".
רמי שמח מאד מאד. כל בוקר היה בא לאורווה לבקר את אדיר שלו
והביא לו קובית סוכר בכף ידו. אדיר היה אוכל את קובית הסוכר
ואחר כך צוהל בשמחה ומתכופף ורמי היה עולה על גבו ויחד הם היו
יוצאים לטייל בכפר.
וכל האנשים היו אומרים אחד לשני: "תראו איזה סוס יפה, איזה סוס
לבן. כן, זה אדיר הסוס של רמי".
ככה כל יום, טיול ברחובות הכפר ואחר כך הביתה לאורווה, לשתות
מים וללכת לישון.
יום אחד, כמו בכל בוקר, רמי קם והתלבש. לקח קובית סוכר והלך
לבקר את אדיר באורווה.
הוא מתקרב לאורווה ומה הוא רואה? הדלת של האורווה פתוחה ואדיר
איננו.
הלך אדיר לאיבוד.
רמי היה עצוב מאד והלך לחפש את אדיר. הוא הלך ברחובות הכפר
ושאל אנשים שפגש: "אנשים טובים, תגידו לי, אולי ראיתם את
אדיר?"
"מי זה אדיר?" שאלו האנשים.
"אדיר זה הסוס הלבן והיפה שלי" ענה רמי.
"לא, לא ראינו" אמרו האנשים.
רמי הלך והלך. הלך הלך והלך. הוא התרחק מאד ופתאום ראה שהוא
באמצע שדה. אין יותר בתים ואין עצים. השמש שקעה ונהיה חושך
והוא לא ידע איך לחזור הביתה. הוא התיישב על אבן גדולה והתחיל
לבכות.
הוא בכה ובכה...
ופתאום... "ציף ציף..." ציפור קטנה, "רמי, למה אתה בוכה?"
"אדיר הלך לאיבוד ואני לא יודע לחזור הביתה" ענה רמי בבכי.
"אל תבכה רמי" אמרה הציפור. "בוא אחרי, אני אראה לך איפוא
אדיר".
הציפור עפה ורמי רץ אחרי הציפור. עפה הציפור, עפה ורמי רץ אחרי
הציפור. כך הוא רץ אחרי הציפור, עד שהגיעו לפרדס גדול עם
תפוזים אדמדמים על העצים. נכנסה הציפור בין העצים ורמי אחריה.
ושם באמצע הפרדס, ליד שלולית גדולה של מים, עמד אדיר ואכל
עשב.
רמי שמח מאד, הוציא את חתיכת הסוכר שנשארה מכיסו ונתן לאדיר.
אדיר צהל משמחה והתכופף. רמי עלה על גבו ויחד הם חזרו...
הביתה.




אני יודע שסיפור זה אינו מתאים עוד למציאות הקיימת כיום. אין
עוד כפרים קטנים עם בתים וגגות אדומים. ילדים לא שומעים בקול
הוריהם, אף הורה לא קונה לבנו סוס ליום הולדת 5 וסוסים לא
מתכופפים, אבל מה לעשות, לפני שישים וחמש שנים היתה מציאות
אחרת בארץ וזה - התאמצתי מאד לא לשנות - הסיפור שסיפר לי אבי
כשהייתי בן 3, סיפור שחזרתי ודרשתי שיספרו לי במדוייק ערב,
ערב, לפני השינה. ילדי אף הם, בשעתם, זכו למנת סיפור זו.
ש.בר









loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הכי הרבה סינים
יש בסין.




האנציקלופדיה
בליטניקה


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/10/09 22:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שבר כלי

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה