פניה של יוגוסלביה עטופות מטפחת צהובה
עין צוחקת,
עין בוכה
הגבעות הירוקות זוכרות את הנשורת
הם הלכו כמו גפרורים היוצאים מתוך קופסה
פניהם מכורכמים,
מתחת לעננים
הם בערו ואז השחירו
לא נשאר דבר
מלבד חוטי עשן
אפילו העננים התעצבו,
הורידו גשם מר
שני ירחים - שתי עיניים בשמי יוגוסלביה
כשהילדות הלכו בוולסניקה
משוסעות שפה
תפורה תפר גס בחוטי שדרה,
התעוורה הלבנה מרוב דמע
והירח האחר קפץ למים השחורים
אישה זקנה מוחה את הדמעות במטפחת צהובה
היא מחזיקה שני לפידות: אושר ועצבות
כל אחד בוער
כל עוד בוערת יוגוסלביה.
נכתב בעקבות המלחמה ביוגוסלביה בשנת 1992 |
