אביבה בן-בסט רצון / אישה מוכה |
למדתי לשיר ללא קול.
עוד לא למדתי לחייך.
את הנעל העיף עלי.
התכופפתי, כאבתי וללא קול בכיתי.
דמעותיי שוטפות את חדרי לבי.
בבוקר בראי ראיתי סימן כחול.
במשקפיים כהים יצאתי.
חזרתי, ניקיתי, בישלתי.
עייפה וכואבת נרדמתי.
יד חזקה טלטלה אותי.
"קומי, עצלנית, אני רעב."
קמתי.
למדתי לשמוע ולא לענות.
למדתי לשיר ללא קול.
עוד לא למדתי לחייך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|