תזכור שגם אני נתתי
כשהיית צריך,
תשמור את כל האור
שפיזרתי ביומך השחור,
תקח את השברים השורטים
בגופי נעוצים, זה כואב
תשמור עליך, אם לא אותנו
רצינו אבל את הסוף לא ידענו

אולי באמת הגיע כבר
הזמן לעזוב הטעם מר
אולי הדמעות לא סתם זולגות
אך מה הם דמעות אחרי מילים קשות
תביט בי אני הולכת ולא אשוב
חותמת את הזכרונות עם חיוך עצוב
גם דברים ארוכים בסוף נגמרים
כמו הילדות או בכלל החיים

מתרחקת מהאופק שבו אתה קרוב
מנסה ללמוד שוב לאהוב
אומנם כואב אך זה כבר יחלוף
מצפה בכאב אל הסוף.