כל אדם צריך להתחיל מאיפשהו וזו ההתחלה שלי. אלו אותם שניות
קטלניות שניות בהן הידיים שלי מלהטטות על המקלדת הקשה.
ואני כותב מילים,צירופי אותיות סתומות.
אני מתפלל.
אני מסתכל מסביב ואני רואה אנשים אבל אני לא רואה חיים.
אני רואה שופוני.
אנשים מתים כמו זבובים מסביב, אחד בתאונת דרכים ועוד אחד
בהתפוצצות הרכב שלו.
ואבא שלי כמעט ועשה תאונה.
ואני כמעט ואיבדתי שליטה ושזה נראה לך שזה כל כך קרוב שמלאך
המוות הניח עליך את היד
אז הוא לא.
הוא רחוק. אתה יכול לנשום.
הצבא לא הולך להיות קרבי אז אני יכול לנשום שוב.
להמשיך להטיף לאחרים ללכת לשם בצביעות.
להרגיש רע אבל לא לעשות כלום.
לרצות להרים טלפון אבל לא להעיז.
לחיות במקום של אולי.
חיים שלמים של אולי, כמעט, עוד מעט.
חיים של פספוס.
שטרם התחילו. |