הכפר שלי שוכן למרגלות הגבעה
הבתים בטור ניצבים, מניינם שבעה
בראשון שוכן ערירי שתמיד מנגן
באחר מתגורר הזגג שפעמים חלונות מנפץ
בסמוך מתגוררת ריבה תמה וענוגה
ובתווך מתגורר  שיכור המכור לטיפה המרה.

באחר שוכנת אם וילדים לה שבעה
ובסמוך מתחת גג וארובה
גרים יחד האור והאבוקה
ובקצה הרחוב בסמוך לגבעה
חיים בשלווה הבדידות והמועקה.

אם הצינה אינה חודרת מבעד לפתחים האפלים
והרוח הנושבת אינה פורצת פתחים מוגפים
אבוא אני ואדרוש בשלומם
אם גם אותי ישליכו לרחוב ברוב חרונם
אנוס על נפשי אל הגבעה ואבקש תפילתם.

ארד במורד, סח לעצמי כי חלף זעמם
כי חמלו וסלחו לי כי פרשתי מתוכם
אשוטט ברחוב ואראה, הבתים נותרו שבעה
ובכפר אין שתיל, אין עץ, וברום אותו כוכב
הבדידות והעצב שוכנים עדיין ברחוב הצר.

1.1.1972

©