המירוץ התחיל,
בדרכים חסרות,
נאבדו המילים,
נקברו זיכרונות,
איפה היית שקראתי לחזור?
מאין שבת שאמרתי לעולם ועד?
תורי,
עכשיו הגיע,
זמני,
תורי במסע,
מתוך חייך אל תוך חיי,
מילותייך במילותיי,
עכשיו אני קורא לך
לשוב מן התבוסה,
מן הכלום.
עכשיו לשם, לא הכל עוד נאמר,
ונותר רק טעם טוב, מודה אני
בצילך האציל, קורס אני תחת
עולמך המסעיר.
עכשיו אני, כל כולי,
תן לי לזעוק את מבטך,
תן לי חלק מדמך,
מקיא אני לפנייך את עולמי
זועק את שאני, תורי הגיע,
הרגע מתחיל, עכשיו תורי.
מביט אני לפנייך,
רושם את שמי בזיכרונך.
האם תזכור אותי?
האם תשיב אותי אלייך?
עכשיו תורי לא להרים ידיים,
עכשיו אני עושה את שלי,
ואז אני אולי ארגיש בטוח
מספיק להודות שאבד לי שמי.
18.12.07 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.