השעון מתקתק שניות כמוסות,
השעון מתחלף אל מול עיניים סומאות.
מפחד להביט קדימה, מתרסק אל החור השחור
בעוד הזמן חולף לו בשקט ואני נשאר מאחור.

העולם לא עומד מלכת אך אני באותה התנוחה
ששימרתי במשך שנים, שהתרגלתי אליה נורא.
והחור השחור שסביבי לא נותן לי אף רגע לזהור,
הוא עוטף, חונק, יונק אותי, לא משאיר אף ניצול מאחור.

ואני רק רוצה לטעום
מהכול
לחיות כאחד האדם
בלי ליפול

השעון מפגר, הוא מנסה להדביק,
את כל מה שפספסתי ולא הצלחתי להספיק.
בחיים הדפוקים האלה בהם הכול התעקם,
גם להשיב את הזמן אחורה לא יצליח לתקן.

בקרוב הכול ייגמר ויתחיל דף חדש
של משהו אחר ונקי, משולל מכל חשש.
מפחדים ומהלומות, מחולי ובעיות,
כמו גלולה מרה הלובן אותם יבלע.

ואני רק רוצה לטעום
מהכול
לחיות כאחד האדם
בלי ליפול

וכעת אני יודע
שאפשר
החיים ימשיכו לרוץ
גם מחר

ואני רק רוצה לטעום
מהכול
לחיות כאחד האדם
בלי ליפול

וכעת אני יודע
שאפשר
אם לא עכשיו -
מחר