היחסים שלנו עכורים כמו מי ביצה
ראשנים קטנים של שנאה מתרוצצים במים השחורים
פזיזים ונמהרים
קילוח דק וקשתי של השתן שלך וטיפות הדם הכבדות מלבי
השוקעות בקרקעית הבריכה מוסיפות צבע למים האפלים.
ואנחנו שקועים בביצה עד הברך
כבולים בידי בוץ טובעני (תובעני?) של גאווה וכבוד עצמי
רגלינו מתבוססות במשקעי-ביבים משיחות קשות
מנסים להיאחז זה בזה, לטפס, לפלס את דרכנו החוצה
ונופלים פשוטי איברים לתוך התסבוכת כל פעם מחדש
כשלפתע אתה מבחין בענף דק וסגלגל של איקליפטוס
מושיט ידך ובמאמץ מטפס בעזרתו מתוך הביצה, ואני
נאחזת בך ואתה מושך אותי, מושה אותי מן תיבת פנדורה הפתוחה
תחתינו.
שנינו מתיישבים על האיקליפטוס
מתנשפים ומכוסי רפש
עכשיו נשאר רק לרדת מהעץ.
