מארק ויוואלדי / באחד הלילות |
כשהחושך סמיך וזך
ערפל נשפך בין בתי הכפר
ונטף האוויר כמו חלב.
פנסי רחוב וכוכבי עליון
השתוררו באור נוגה
הירח נם על מיטת אפר
נצנוצו כעיניי חולה.
העולם נושם נשימה כבדה,
מתקרבים ענני גשמים,
ואדוות שממה בין עלי דקלים
מגלה אוצרות בלומים.
אדמה קרה, לחלוחית בבית
וקירות רועדים מכפור.
לבדי אשב על שטיח דק
ואספור את צבעי האור.
מה אותה מילה שלוחש מגור?
החדה כסכין אם רכה?
מה אתה תאמר אם יבוא הקור
באחד הלילות לליבך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|