על השולחן של יוני יש טלפון שחור. לא יוצאים ממנו כבלים או
חוטים. לא מחוברת אליו שפופרת עם אפרכסת. על השולחן של יוני יש
טלפון אחר. יש לו מקש אחד שעליו מצוייר מספר שאין לו גודל כמו
שאין לו שם.
ליוני יש דיבור ישיר עם אלוהים. בכפתור אחד הוא מתקשר. מדבר
בלי אפרכסת. לא צריך אפרכסת כדי לדבר עם אלוהים. צריך רצון
ואצבע שיכולה לחייג. אי אפשר להתקשר לאלוהים עם טלפון חוגה. יש
יותר מידי חורים בחוגה, אלוהים צריך רק מקש אחד, כמו שהוא צריך
עם אחד ונביא נבחר אחד וספר אחד ואמת אחת.
יוני לא מבין את אלוהים, ואלוהים לא מבין אותו ובכל זאת הם
מדברים. שלש פעמים בשנה  יוני מחייג - יום ההולדת של יוני, ט'
באב ויום כיפור. אלוהים התקשר רק פעם אחת: יוני חזר מהלוויה.
כל החבר'ה מהפלוגה היו שם. יוני חזר על מדי א' עם הכומתה
השחוקה השחורה שלו. זה היה יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
יוני קבר את נהג הטנק שלו. אלוהים התקשר להשתתף בצערו.
יוני לא מבין את אלוהים, אלוהים לא מבין את יוני, ובכל זאת הם
מדברים.
אף פעם יוני לא ניתק. יוני רק הפסיק לדבר. יוני ואלוהים
מפסיקים לדבר, אלוהים מניח את השפופרת. ליוני אין שפופרת. מאז
המלחמה ליוני אין הרבה דברים. היא איבד שנת לילה רצופה, חלומות
נטולי זיכרונות מהטנק, הוא איבד את שגיא - שהיו לו נמשים
זהובים שנצצו כשחייך, ואיזה חיוך היה לו. יוני לא מדבר על
שגיא, לא עם אף אחד ולא אלוהים. בכלל - יוני לא מדבר על הרבה
דברים, רק שאף אחד לא מניח את השפופרת.

ביום כיפור אלוהים התקשר. יוני ענה ושתק. אלוהים הצטער על
שגיא, סיפר בדיחה על תימנים, אחר כך הוא סיפר בדיחה על השואה,
ואז בדיחה על ברווזים. יוני לא צחק. יוני לא צוחק, הוא גם לא
מחייך. יוני בעיקר שותק ומדבר לעצמו - מול העץ של החבר'ה מהטנק
בבית העלמין.

על השולחן של יוני יש טלפון שחור.
יוני ואלוהים לא מבינים הרבה דברים - יוני לא מבין מוות,
אלוהים לא מבין בדיחות. בכל זאת הם מדברים, למרות שיוני שותק
המון.
יש שיחות שבהן לא צריך לדבר.