הרוח נישבה בקור על פניה, כמו הרוח הנושבת בחוזקה בחזה,
מקפיאה, מטלטלת, את הלב הפגוע.
כמה זמן, אם בכלל, תוכלי להחזיר מעמד? האם לזמן יש משמעות
בעינייך?
המרחק לוקח אותך לדרך שספק אם הכרת. ילדה, מתי תעצרי כבר לנוח?
למרחק שצברת, למרחק יש משמעות בעינייך?
דעותייך פזורות בעפר, מתעופפות, נרמסות. לעצמך, ילדה, לעצמך יש
משמעות בעינייך?
2002 פברואר |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.