הכאב הישן לעולם לא נרדם,
הדמעות לא עוצרות.
על מעקה של ייאוש עומדת ילדה,
עיניה בוכות.
מביטה לשמיים-
הירח שחור.
עוצמת לרגע עיניים,
נעטפת בקור.
מנגבת דמעה,
מלאך המוות אותה מחבק.
עננים מכסים את הירח שמת
ועליו תלוייה התקווה,
הייאוש לעולם לא שותק.
מביטה לשמיים-
ירח עם דם.
עוצמת לרגע עיניים,
נופלת לשם.
29.5.2001 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.