|
הכאב הישן לעולם לא נרדם,
הדמעות לא עוצרות.
על מעקה של ייאוש עומדת ילדה,
עיניה בוכות.
מביטה לשמיים-
הירח שחור.
עוצמת לרגע עיניים,
נעטפת בקור.
מנגבת דמעה,
מלאך המוות אותה מחבק.
עננים מכסים את הירח שמת
ועליו תלוייה התקווה,
הייאוש לעולם לא שותק.
מביטה לשמיים-
ירח עם דם.
עוצמת לרגע עיניים,
נופלת לשם.
29.5.2001 |
|
|
"תחזיק את הראש
ישר, כן, תפתח
את הפה, אל תבהל
מזה! נו כבר,
תפתח את הפה,
יופי, כן, עכשיו
- אל תבהל
מהטעם, ועכשיו
תבלע..."
אבא של זאטוטה
פסיכודלית
בנסיון לדחוף
לפה של אחיה
סירופ נגד
שיעול. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.