על מפתני הרהב הבזוזים
ניצבה נפשי במערומיה
כרוח על פני מים רבים
שוצפת גליה ללא הכרה.
אני לומד לדבר מחדש
ועיניי דומעות את שדות הערפל
השקט חורך בכבלי האשליה
מילים ארוכות של חלום.
האולם שדוף בחידלון
האבק מלטש בו צורות אדמה
צואת ציפורים ומחטי אורן
מצטברים לתבניות הזמן החדש.
היכל הרוח ריק מנפש אדם
עיגולים פעורים על ריצפת העץ הבלויה
רגליי פוסעות על סיפון האנייה החורק
קו השמים עולה ויורד. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.