הנפש שלי נפרדה ממך. ולא בגלל שאני עם מישהו אחר.
עבר חודש שלם של ריצות בתוך המחשבות, עצירות ליד זיכרונות,
וחוויה של כאב בלב.
משהו יותר רגוע בתוכי, או עייף מדי בכדי לחשוב על זה שוב. על
הפרידה הכוונה.
הכרתי את אורי ברכבת. בחור יפיוף, עיניים שמשדרות בעיקר רוגע
וחן.
אני חושבת שהוא יודע את זה מאד על עצמו ובגלל זה הוא מחייך כל
הזמן. יש לו חיוך שובה, כזה שיתחמק מכל שאלה. בגלל זה אני לא
יודעת מה בדיוק הכוונות שלו איתי. אבל יותר מזה, אין לי מושג
מה כוונותיי שלי עכשיו. קשר רציני? הלב שולל זאת מיידית. אבל
שוב, כמו שתמיד אני יכולה להגיד על עצמי, אין אצלי קשר שהוא לא
עד הסוף. זה מאד אישי מה שהעדתי על עצמי כרגע. אולי זה לא
לגמרי נכון, אבל אני לא חושבת שאני יכולה להיות בקשר סתמי, כי
תמיד אכפת לי.

אני הבאתי לו פתק עם השם שלי וחצי ממספר הטלפון של המירס שלי,
שיבין לבד. זה היה מאד יצירתי ויותר מהכל, משעשע ונכנס לרשימת
הסיפורים והפדיחות של חיי. אבל אני שמחה שעשיתי את זה. זה שחרר
אותי במקום מסוים.
התחלנו לדבר בערב ל"ג בעומר, ומשם הודעות אסמסים ושטויות של
התחלה.
בהתחלה לא חשבתי בכלל לאן זה יזרום, עשיתי את השטות הזו ברכבת,
ולא חשבתי הלאה.
את האמת שלא חשבתי שהוא יעלה על המספר שלי באמת.
אבל הוא הקדיש לזה מחשבה, תרם כמה חברים למען המטרה, והצליח.
יצאנו כבר באותו מוצאי שבת של אותו שבוע.
הוא הגיע אלי הביתה ולקח אותי למקס ברנר. כל שנייה השוויתי
אותו בראש אליך.
הוא הרבה דברים שאתה לא ואתה הרבה דברים שהוא לא. אני מנסה
להגיד שאתם שונים. ואולי בגלל זה נרתעתי. הוא לא היה אתה. ולא
רציתי עד עכשיו אף אחד שהוא לא אתה. אז מה אני עושה פה?
לעזאזל. שאלתי את עצמי בעודי יושבת ובוחנת כל תנועה, תגובה
ומילה שהוא עושה ואומר.
ממשיכה הלאה. היה נחמד ולא יותר מזה. עם אורי הכוונה.
למחרת בבוקר שלחת לי הודעה 'שלחתי לך אימייל, וכאן זה נגמר,
אני לא רוצה לדבר יותר על כלום.'
אני זוכרת מה כתבת מפעם אחת שהסתכלתי בהודעה. זה היה כמה דקות
ממש קריטיות בשבילי. לדעת שאני במקרה בבית, ויכולה לקרוא את
מכתב הפרידה שכתבת בשבילי.
פתחתי את המייל ומשם... שחררת אותי.
התפעמתי מהכתיבה שלך. הייתי עצובה וכואבת ושמחה. וגאה בך שכתבת
בשבילי את זה. אני יודעת שזה גם היה איזשהו צעד בשבילך. זה עוד
אחד מהדברים שאמרו לי כמה אתה מקסים. צחקתי עם עצמי שאני מוכנה
להתחתן איתך רק מאיך שאתה כותב.
המכתב הזה ניקה אותי. הבהיר לי. ובכל זאת אהבתי.
ביקשת שלא אגיב, אך ידעת שזה בדיוק מה שאעשה.
'להגיב אני חייבת. תודה על הכל. המשכתי הלאה. תשמור על עצמך.'
רק מאותו רגע באמת המשכתי הלאה.
הרגעים בהם אני רוצה ליפול, להתקשר ולדבר איתך, עדיין קיימים,
מתחילים להרגיש לי ריקניים, אך אני מתחזקת יחד עמם. לא מתקשרת.
חושבת שזה בסדר לא לדבר איתך יותר. לא לשמוע אותך יותר. זה
בסדר. יש לך חיים לחיות ואני לא חלק מהם, וכרגע זה בסדר לי.
היית דמות גדולה עבורי בתקופה שלנו יחד. לדעתי הייתה לנו אהבה
גדולה.
האמת אחרי שקראתי את המכתב וניסיתי להבין קצת, הרגשתי שאולי
מצדך הקשר שלנו זו הייתה עוד חוויה לאוסף. בלי כוונה לפגוע,
חשבתי עליך כאדם סקרן, כמו שכתבת, שחייב למצות את סיפוק
הסקרנות. ואני סקרנתי אותך. ואז היינו ביחד. ואז עזבת.
אני פוחדת שלא תודה בפני עצמך שיש לך קושי או בעיה מסוימת,
ותמשיך להסתקרן, לאהוב, וליפול שוב. אני חושבת שיש בך המון כח.
ואתה לא רואה זאת עדיין. חושבת ובטוחה, שכל 'וירוס האדישות'
שאתה אומר שיש לך זה בריכה ענקית של רגש מוצף שאין לך מושג איך
אתה מכיל את כל הרגש הזה. אדישות לא יכולה להפריע לך אלא אם כן
אתה רגיש פי כמה ממה שאתה חושב.
אני אוהבת לחשוב עליך עכשיו. זה לא מכאיב לי.

אורי ואני יצאנו יום למחרת למסעדה. הוא שאל אותי על מערכות
יחסים קודמות. שנאתי שהוא שאל אותי על זה. עוד לא וידאתי עם
עצמי איפה אני עומדת. לא הכנתי עצמי לזה.
סילפתי ואמרתי שלפני חודש וחצי הייתי בקשר של כמעט חמישה
חודשים.
אולי טעיתי כשחשבתי שאם אגיד שלפני חודש סיימתי קשר של חצי שנה
זה ייראה לו מוקדם או רציני כמו שחשבתי אני עצמי. אז סילפתי את
המציאות כדי לעזור לעצמי קצת. לא לתת לזה את המשמעות
הראויה...
הוא לא הבין איך קיימנו את הקשר הזה. רגע... אם לא היה לכם
רשיון... לאן יצאתם?
לא ממש יצאנו.
לא יצאתם? אז מה עשיתם?
היינו אחד אצל השני כל סופ"ש. הוא שיגע אותי עם השאלות הקטנות
והמכאיבות האלה.
עוד שאלה ועוד שאלה... בסוף אמרתי בצורה חותכת למרות שעלתה בי
המחשבה שכן היו קצת חסרונות לקשר הזה - אהבנו, וזה מה שהספיק
לנו.
הוא הבין שאין לו עוד מה לחפש בנושא. ואז סיפר לי שעד לפני שנה
הייתה לו חברה שלוש שנים. וואו אמרתי.

החזיר אותי הביתה, ישבנו לסיגריה בגינה. ליוויתי אותו לאוטו לא
יודעת למה.
היה כיף, הוא אמר, ו.. נשיקה.
שפתיים נוגעות בי, ידיים עוטפות אותי. והן לא שלך. סליחה שאני
מפתחת מונולוגים איתך בעוד אני מנשקת אחר. הרגשתי ריחוף משתי
סיבות - מאורי עצמו, וממך.
זרמתי עם הנשיקה ואפשר לומר שנהניתי ממנה. זה המשיך כמה דקות,
סוג של היכרות נשיקתית, וזהו. הוא נסע.
כל תנועה שלי הייתה איטית ולא מצמצתי. נכנסתי הבייתה הבטתי
במראה וראיתי את פניי חיוורות. לבנות. נכנס בי פחד ואפילו רעד
קטן. כעסתי על עצמי לרגע. היית כועס עליי עכשיו אם היית יודע?
חודש אחרי שנפרדנו אני כבר יוצאת עם אחר?
נשאר בי קמצוץ של נאמנות אליך ששומר עלי.
זה עבר לי כבר יום למחרת.
יום רביעי חזרתי הביתה ואורי שלח לי הודעה שהוא בבית. ואמרתי
לו שאני גם. אז הוא כתב שיצא לנו טוב.
ישר טלפון ללי-  מה הוא רוצה להיפגש איתי עכשיו? פעם שלישית
באותו שבוע? מה נפל עליו? הוא בטח סתם רוצה לשכב איתי!
לי אמרה שאני צריכה לעשות מה שאני מרגישה, אבל לזכור שעם ניצן
היינו מתאמצים להיפגש פעם בשבוע אז בגלל זה זה נראה לי מוזר.
אבל אני יודעת שזה גם היה לי טוב רק פעם בשבוע.. לא ידעתי מה
לעשות, העיניים שלי התרוצצו מול כל האנשים בתחנת רכבת ובהיתי
לרגע. אמרתי בסדר.
יצאנו לסינמה סיטי. הבנתי פתאום איך לא יצאתי הרבה בזמן
האחרון. אורי הכיר כל פינה בסינמה ואני לא זכרתי את המקום,
בקושי.
הסרט שראינו היה מעפן ככל קומדיה רומנטית, והתנשקנו הרבה.
החזיר אותי הביתה ונשארתי איתו שעה באוטו. כעסתי על עצמי.
אמרתי לו לילה טוב כסוג של הצהרה ויצאתי מהאוטו.
לא רציתי שהערב ייגמר כך. הייתי קרה איתו בהתחלה. הגיע שלב
שהוא התקרב אליי ונישק אותי, ליטף אותי בגב ובבטן. לא זזתי
ממקומי תזוזה אחת. פשוט ישבתי והסתכלתי מלמעלה איך אנחנו
מתנשקים וכמה אני קרירה. ברגע קטן של חולניות ופקפוק רב, ידיי
החזיקו בראשו, עיניי עצומות, מחשבות שמכוונות לשפתיך שלך בלבד,
ורגש נסער. נישקתי אותו וחשבתי עליך. לחצי דקה, ואז כבר נהניתי
לדעת שזה הוא.
חזרתי הביתה והוא שלח לילה טוב.

ההמשך לא ברור, הייתי אתמול אצלו, נרדמתי אצלו וכפי שאתה יודע
לא קל להעיר אותי כ"כ.
הכין לי ארוחת בוקר, לקח אותי לארומה, והחזיר אותי הביתה.
ישנתי קצת ואז התקשרתי אליו בצהריים להגיד שחברות שלי נרדמו
ולא הולכות לים בסוף. אז הוא בא לקחת אותי והלכנו לים. אחרי זה
למסעדה שרצה להראות לי בעירון. הוא מעניין אותי, אבל לא מדבר.
רק מחייך.
לא יודעת לאן זה ימשיך, אהבה גדולה או ידידות גדולה..

היום כשהיינו בים תיארתי לעצמי אותך מגיע, ולוקח אותי ומצטער.
רואה את אורי, מביע הבנה, ולוקח אותי חזרה אליך.
אני חושבת עליך הרבה מתחרט. חוזר אלי. אני נמצאת במקומות או
בחלומות שלי, ואתה בוחר לחזור אלי, להלחם עלי חזרה.
אני לא רואה בשום סיטואציה את התגובה שלי , כנראה שהיא לא
חשובה. אם אני מתעמקת בזה אני רואה עצמי מתלבטת, אבל עדיין
אוהבת.
כנראה שזה באמת לא חשוב, כי הפנטזיה נגמרת ברגע שאתה אוסף אותי
חזרה אליך.
מקווה שגם זה יעבור בקרוב.
היום חשבתי עליך ורציתי שיהיה משהו שיחבר את המחשבות שלנו.
שנדע את המחשבות של כל אחד אך בלי דיבורים. ברגש, בטלפתיה.
הזוי.
אבל הרגשתי אותך היום חושב עלי. זה היה רגע קטן ומרוכז בתמצית
מחשבות עליך.
אתה כ"כ מקסים, אני מקווה שיהיה לך טוב.