אני פוסעת במסדרונות חשוכים
של עיר גדולה
בחיפושי אחר הסלון המואר,
אך כל שמוצאת אני
כל שאליו מגיעה
הוא עוד ועוד ועוד חדרי שינה
שקוראים לי לבוא
ולצנוח מטה, מתה
לעזוב, להרפות, להפרד.
חדרים של לילה ביומי האחרון
מרחיקים אותי מן הסלון.

אני פוסעת במסדרונות חשוכים
של עיר גדולה
בחיפוש אחר בן שיחה מעניין,
אך פוגשת רק בחדרים צרים
שהנני בפנים ומקום בם כבר אין.

אני נעמדת במסדרון חשוך,
שלושה עשר במספר,
של עיר גדולה שהיתה לי עבר.
כמו אשת לוט
קפואה במקומי
פסקתי מלחפש
ונשארתי עם עצמי
במסדרון חשוך של עיר גדולה.