ואת,
שבפסיעות קטנות ביקשת לך שרשרת אוהבים
שאת חלקה השני אחזת בליבך בזמן שעוד יכולנו
שעוד יכולנו לראות את נעורינו היפים חולפים תחת מסך הטלויזיה
הכבוי
או שמא כבויים היו חיינו?
שעוד יכולנו להתעטף וללטף, להתכרבל להתבלבל, לפלרטט ולנשק
עד שאותה פיסת אור השקימה והאירה.

ואת,
שבנקישות קטנות הוספת עוד לשתוק ולהגיד
להגיד ולשתוק.
להגיד ולשתוק.

דעי,
עכשיו, כשאין עוד אור, ואין עוד נעורים יפים כבויים בפרסומות
קצרות,
שאין עוד ליטופים, עיטופים ונשיקות.
אלחש ואבקש בקשה אישית, צנועה, קטנה...
את השרשרת.