יער עומד בודד
שותק, לבד, ללא כל עץ לעץ.
ועץ לכל עץ לא מניד ולא זע
קודרים, יפים, ירוקים.
עצים הם.

והרוח נושבת.
ענפים מכים, גזעים מתנודדים.
אך הם, בשתיקתם.
לא יראו ולא זיק.
עצים הם.

ואני מטלטל ענף, מטפס אל צמרת דקה.
ולוחש לעץ, לוחש בתנועה.
מספר לו סיפור, על יער בודד.
והעץ אינו מדבר, קורא בשתיקתו,
ללא קול, ברעש אדיר.
כי עץ הוא

-

העצים עצים הם, והאנשים אנשים הם.
והאנשים מדברים, אך ללא שום קול.
והעצים שותקים, אך מחרישים אוזניים.
כי העצים עצים הם, אך האנשים, האנשים?