כאמור ישנם י"ג עיקרים עיקרים שחיבר הרמב"ם
שהם חובת אמונתו של כל יהודי לפי דעתי וצדיק באמונתו יחיה...

א) כי ה' הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה ועושה
ויעשה לכל המעשים;
ב) שהוא יחיד ואין יחידות כמוהו, והוא לבדו אלהינו, היה הוה
ויהיה;
ג) שאינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף (שאינו עלול למאורעות
האדם) ואין לו שום דמיון כלל:
ד) שהוא ראשון והוא אחרון;
ה) לו לבדו ראוי להתפלל ולא לזולתו;
ו) שכל דברי הנביאים אמת;
ז) שמשה רבינו היה אב לנביאים לקודמים לפניו ולבאים אחריו;
ח) שכל התורה המצויה עתה בידינו היא הנתונה למשה רבינו;
ט) שזאת התורה לא תהי מוחלפת ולא תהי תורה אחרת מאת ה';
י) שהבורא יודע כל מעשה בני אדם וכל מחשבותיהם;
י"א) שהוא גומל טוב לשומרי מצותיו ומעניש לעוברי מצותיו;
י"ב) האמונה בביאת המשיח, ואע"פ שיתמהמה נחכה לו בכל יום שיבא;

י"ג) שתהיה תחיית המתים בעת שתעלה רצון מאת ה'.

וצדיק באמונתו יחיה...
זאת התפיסה שלי - בכל אופן
אז לא משנה מה הוא עושה... יהודי הוא צדיק כשהוא מאמין בעיקרים
הללו.
אני סומך על רבי משה בן מימון זצ"ל בקטע הזה במיוחד כי גם אין
לי חשק ואין לי עצבים להתפלמס באיך ומה היה הווה ויהיה
בדיוק...
אז האמונה היא העיקר... המעשים אחר כך - מה לעשות ואיך לעשות
זה כבר ענין סובייקטיבי...
ככה נראה לי הגיוני... פשטייסט?