ילדות של אבק
מתכנסות אל ציר עיניי
הילוכן כרוח על פני המים
מבטן לוחש אהבה.
לוחות העץ סדורים ברגש
מבעד למפתני המכונה
אהילים צהובים נעים כמטוטלת
אל תוך רשף אישוניי.
הנהר שוקט במימיו
שעות ארוכות של חוסר הכרה
אני נמס לתוך נשימותיי
לשקט ראשוני של חיי.
חדרים אדומים סגורי חלונות
מרצדים בשעת החושך הגדולה
המחיצות האלו הן מעשה אדם
אין בהן כל ממש. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.