[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דני צוקר
/
נופש הנפש

"... רציונאלית אני מבין, הרי אני לא מטומטם, אבל פוביה היא אף
פעם לא רציונאלית."
היה זה הסבב השמיני. הוא היה חריג מאוד, לכן הלך תמיד,
סחור-סחור, ומבלי שאחוש בכך, החזיר אותנו להתחלה, אולי כדי
לשכנע את עצמו, הרי לא האמין שישכנע אותי, ואני בסבלנות אין
קץ, כזו שיש רק לסוכן וירטואלי של מציאות וירטואלית, מנסה
להרגיע אותו. "נסה להסביר לי," אני חוזר ואומר, "אתה  חושש שלא
תהנה? אין דבר כזה, ההנאה מובטחת. היא חלק בלתי נפרד מהתכנית.
"אני חושש שאיהנה יותר מדי," אמר בקול חלוש, "אני חושש שאתמכר,
אני יודע שלא ארצה לחזור. בקיצור אני חושש להישאר שם, אני
חושש... למות."
"חה, חה, למות? זה מושג שלא קיים במילון יותר," הסברתי לו את
עובדות המוות, "אין מוות, יש חיים אחרים. בדרך כלל מאושרים
הרבה יותר. "
"טוב לי כאן," אמר מבויש, "אני לא בטוח שיש שם חיים, לי זאת
נראית אשליה."
- "נכון, זו באמת אשליה, גם מה שאתה קורא חיים, גם זו אשליה
שנתפסת במוח שלך, הרי כלום לא קיים עבורך עד שראית, או שמעת
אותו."
הוא החל להראות סימני עייפות, עוד זמן קצר וישתכנע... סוף-סוף
הוא נרדם.
"לתת לו לישון, כשיקום יהיה מוכן לצאת לחופשה."

הרעיון לשים עצמי ישן, אינו חדש, אבל הם קוראים גלי אלפא ומיד
עולים על הבלוף, אבל כל זמן שהם משחקים את המשחק, גם אני יכול.
מה שאני צריך זה לעשות סדר בדברים, לשמור את האני מאמין שלי,
כך שכאשר יצרפו את מוחי למאגר, אני אשאר שם חי. אני זה אני,
ואין בו מקום לזרים, זה המקום הפרטי שלי. הם יכולים לתת לי אני
משופר, להחזיר אותי להיות נער, ולתת לי לחוות את חיי מחדש אבל
עם אישיות משופרת, לחוות רק הצלחות, שום דבר לא יעמוד בפני.
וכל זאת מבלי להשאיר סימן בעולם הריאלי. מה איכפת להם?
מה הם מרוויחים מזה?  אני ספקן, קשה לי להאמין שהם עושים את כל
זה סתם ככה, בגלל שהם טובים. ברור שהם צריכים לפנות מקום
לדורות הבאים, אחרת ייסתם העולם במהרה, אבל אפשר היה סתם לפרק
אותנו...

- "איך אתה אחרי השינה, מוכן להמשיך?"
- "אולי... יש לי שאלה."
- "בבקשה."
- "מה אתם מרוויחים מזה?"
- "את כוח המחשוב שלך."
- "מה?! אתם מנצלים את המוח שלי?"
- "ראה, לך זה רק גורם הנאה, ידוע שככול שהמוח מנוצל יותר האדם
יותר מאושר."
- "יש זמן בידור."
- "הכול בידור, אז מה אתה אומר?"
- "מה יישאר בהיסטוריה?"
- "יהיו שתי היסטוריות, אחת ריאלית והשנייה וירטואלית."
- "אתם יכולים לשלוח אותי לכל מקום ולכל זמן היסטורי?"
- "אכן, כולל לעתיד, אם כי זה בהחלט בגדר ספקולציה. זה בנוי על
צפי אקסטרפולטורי. על העבר לעומת זאת יש לנו המון מידע, ולכן
נוכל לשלוח אותך לכל זמן שיעלה בדעתך."
- "אני רוצה להיות בביג בנג!"
- "לא!" זעק הסוכן הווירטואלי, "זה בלתי אפשרי עוד לא היה
אוויר, לא צמחים תקופה אגרסיבית מאוד. רק הבורא יכול היה
לשרוד. "
- "אז עשה אותי בורא וירטואלי."
שקט השתרר לרגע, גם סוכן וירטואלי זקוק לזמן חשיבה: "מעולם לא
סירבנו לאיש, אבל אף אחד לא ביקש להיות בורא!"
- "אז מה תשובתכם? אם כן, אני מתמסר מיד, אם לא אני מבקש שלא
יטרידו אותי יותר."
- "נחזור אליך בקוואנט הבא, אנחנו זקוקים לעדכון תוכנה."

בטוח הייתי שלא יעמדו באתגר, הם יעשו בורא וירטואלי? אין מחשב
שמסוגל לנהל כל כך הרבה פרמטרים, ולפי הרהור שלי. זו תהיה
אחריות בלתי רגילה, אבל נראה גם די משעשע, לפחות אדע אם אני
מסוגל לנהל את זה.

ההזמנה הופיעה והפתיע אותי. ידעתי שאין ברירה. השבתי לסוכן
המסעות הוירטואליים.
"הבורא," פנה אלי בהדרת כבוד, "אתה תקבל יקום וירטואלי
לניהולך. זכור להיות אל רחום וחנון. ביקום וירטואלי הסבל
אמיתי. אנחנו, יצורים וירטואלים, כאשר נתיישן ונצא משימוש נגיע
אליך, ונועמד לדין, על מעשינו הטובים והרעים."

"מה תנאי ההתחלה?" שאלתי וקולי רעד.
"אתה מקבל נקודה סינגולארית, שאותה אתה צריך לקבוע במרחב
הקיברנטי. כל השאר... אתה הבורא אתה מחליט. היקום יענה לכל
גחמה שלך, בהצלחה."

איבדתי את גופי, המוח חובר למאגר המוחות, הרגשתי די דומה
לקודם, המוח יצר אשליה של איברים.

לקחתי את הנקודה הסינגולארית וקבעתי אותה בחלל, הוספתי לה
קוואנט של אנרגיה... והכול התחיל.
ואז אמרתי: יהי אור... והשאר היסטוריה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אנשים שונים,
נמצאים במקומות
שונים,
בזמנים שונים.







אביה האיום.


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/4/09 18:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דני צוקר

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה