כשהיית חודר לתוכי
הייתי רואה
את סודות היקום
נמסים מהתקרה
וידעתי הכל:
את המית הגלים,
את גורל הילדים
את זמן המיתה.
אהבתי אותך בכל מאודי
בכל התקוות הקלושות
בכל הרגעים הקשים
בגופי יום יום
שיויתי אותך לנגדי תמיד
גוהר מעלי
בועל אותי
ללא מתום.
היית קושר אותי
כי רצית אותי
ובחרת בי
עוד ועוד
רציתי להיות איתך
להשאר שוכב
לנצח
מתחת כסא הכבוד.
אך פכחתי עינים
ולא היית
לא במיטתי
ולא בחרכים
אז קמתי פתאום
התחלתי ללכת
אל העולם הריק
יתום ממלאכים.
אתה לא מדבר אלי יותר
ואני לא אלחש לך
מילות אהבה רכות
לפני תנומה
לא השארת לי כלום
לא תמונה ולא פסל
רק גלות, געגוע
וצללים של בלימה.
אני כואב אליך
רוקד עירום
בחללים גדולים
בלי אמונה
ואולי יום אחד
תחזור אלי שוב
תחבק אותי חזק
ותסתיר אותי
תחת כנפי השכינה. |
