|
בתחנה בצפון העיר
עמדה דמותך מלכת
בידך עיתון ישן
שיערך, שיבה חיוורת.
עיניי נחות על פרצופך
ואני איני נזכרת
דמותך נמצאת בתוך מוחי
ובעבר נוברת.
מנסה בכל כוחי
לשלות מן הנשייה
היכן פגש בך לבי
כי בראותך, נמס.
ואתה ראשך מרים
פוגש את שתי עיניי
חיוך קטן אליי תשלח
כמו מכר ישן.
אני יודעת שאתה
זוכר את שתי עיניי
היום אתה כבר לא אתי
זה זיכרון ישן.
ואז כמו בחלום
הושטת לי ידך
חום גופך הציף גופי
ואז לבי נזכר.
אהובי מימי התום
ניצב מול שתי עיניי
חלפו ימי הנעורים
איש איש לדרכו הלך.
לבי הלם כקול התוף
נזכרת באהוב שכוח
היינו אז כזוג יונים
שאהבתם נשאה הרוח.
ובתחנה תם החלום
כשבידך נופפת
נסעת לבלי שוב
ואהבתנו תמה.
© כל הזכויות של תוכן יצירה זו 127/4 שייכות ל- shulibangi
|
|
|
כמה טיפש
טיפש-עשרה יכול
כבר להיות?!
שלמנאסר מתלונן
על בנו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.