הוא כבר לא ירגיש משב רוח,
הוא כבר לא צריך יותר לנוח,
הוא כבר לא יתגעגע לחברה,
הוא כבר לא ינגן לה בגיטרה,
לא יכתוב לה שירה.

הוא כבר לא ישמע שיר חדש של הלהקה שאהב,
הוא כבר לא ינשק את אימא לא יחבק את האב,
הוא כבר לא ישחק כדורגל עם החברים מהתיכון,
הוא כבר לא יקום בבוקר,
לא ילך לישון.

הוא כבר לא יגיע לחלל,
הוא כבר לא ידע מגע עולל,
הוא כבר לא יחוש מגע של מתכת קרה,
הוא כבר לא ילחם,
לא יהיה מטרה.

הוא כבר לא יהיה בצד השני של הקו,
הוא כבר לא יזרוק שקשה את אותו חיוך שובב,
הוא כבר לא ירגיע אותנו בצחוק המתגלגל,
הוא כבר לא יצעק, יברח, יסלח, ישכח... יסתכל,
הוא כבר לא יראה את אותה העקשנות שלו,
הוא כבר לא ישחק איתנו ב"הוא כבר לא."

מבוסס על הפרק "הוא כבר לא" מהספר הנהדר "אם יש גן עדן".