פעם צעקו: "הריעו לגיבור",
כיצד הלך וידע תמיד לחזור,
איך באישון לילה הוכיח הקרבה,
וחשוב מהכל - הביא לאבא גאווה.

פעם נשאו אליו מבט עם משמעות,
הוא צחק עם החבר'ה והראה גם רצינות,
הוכיח לכולם שאין עוד כמוהו בחור,
וכך בהרף עין הוא ספג את הכדור.

כשהיה חוזר הביתה עם סיפורי קרבות,
או חוזר לחברה עם מעשיות ואהבות,
עומד תחת אש, מבצע פקודות,
לעולם לא חשב מה באמת רצה להיות.

וכל עיטור ודרגה נעלמו מהעין,
כי המשפחה היא זו שנלחמת עדיין,
להחזיק את עצמה לעוד כמה רגעים,
על כל חייל שסופג כדור, הם אלו שנפצעים.