חשבתם פעם על חיים נצחיים? אז זהו, שאין דבר כזה. אבל אל
תדאגו, גם המוות אינו נצחי.
בעצם, שום דבר אינו נצחי בעולם הזה וזהו טבעם של החיים. איני
יודע מדוע העולם תוכנן כך, אך בדבר אחד אני יכול להיות בטוח,
אנחנו חיים בשביל לשרוד את החיים האלו. לשרוד בכדי שנוכל
להמשיך להרגיש, לראות, לשמוע, ובעצם להמשיך לחיות את העולם אשר
נגלה לעינינו. העולם הזה שבו אנו חיים משתנה בכל רגע, ממש כמו
שהגוף שלנו ממשיך בספירה לאחור, מבלי שנוכל לעצור זאת. למרות
שהסוף כבר ידוע מראש, אנחנו מנסים לייעל ולשכלל את העולם הזה
שבו אנו חיים. הטכנולוגיה מתקדמת, וכך גם הרפואה שלנו. אנחנו
מנסים בכוח להיאחז בקרנות המזבח ולמשוך עוד שנייה מהחיים.
אנחנו רוצים להמשיך להרגיש, לראות, לשמוע ובעצם להמשיך לחיות
בעולם שמתנוון מידי יום. ואז אומרים לנו שחיים רק פעם אחת
ושצריכים ליהנות בחיים, כאילו שלא ידענו זאת קודם.

הדבר השני שבשבילו אנו חיים זה בשביל להתרבות. ולא רק אנחנו,
גם בעלי החיים השונים שגרים איתנו כאן בכדור הארץ. גם הם רוצים
לשרוד ולהתרבות, ממש כמונו. אפשר לומר שתכנתו את כולנו עוד
לפני שנולדנו. החברה שבה אנו חיים מעודדת אותנו להקים משפחה
ולגדל ילדים, כחלק מהוויה האנושית. אומרים לנו שאנחנו מביאים
ילדים כדי לגדל את דור ההמשך, אבל אם אני לא אחיה לנצח, מדוע
עלי להביא ילדים לעולם? אולי אני נשמע קצת אגואיסט אבל אני
מאמין שיש סיבה לכך.

עכשיו אני מרגיש שאני יכול לספר לכם סוד קטן. אנחנו מתרבים כדי
שנוכל להמשיך לחיות בעולם הזה גם אחרי שנמות. איני מבטיח לכם
שתהיו בן-אדם אך אתם תהיו יצור חיי שמתהלך כאן בכדור הארץ או
בכוכב אחר שגם בו ישנם יצורים חיים שרוצים גם הם להתרבות.
למרות שאנחנו, בני-האדם, מתפקדים פחות או יותר באותה צורה
ומבחינה אנטומית המוח שלנו דומה למוחות של אנשים אחרים, עדיין
כל אחד מאיתנו הוא ישות אחת אשר מפעילה גוף אחד. ללא ישות זו,
הגוף שלנו לא ישרוד עוד.

עכשיו אתם בטח חושבים שאני מדבר ללא היגיון, הרי לא ניתן לדעת
מה קורה אחרי שמתים, אבל רגע. תעצרו שנייה ותחשבו האם העולם
שבו אתם חיים נראה לכם הגיוני. אתם חושבים שכן? אני רוצה
שתגידו לי האם לפני שנים, כשעוד לא הייתם בעולם הזה, הייתם
יכולים לקרוא את מה שאני כותב? אני מניח שלא. האם יכול להיות
שלפתע נולדתם בלי שום סיבה? ואיפה הייתם עד אז, האם הייתם
בשמים? מוזר לא? ואתם יודעים מה עוד מוזר? שכשאנחנו הולכים
לישון אנחנו פשוט נעלמים ולפתע מתעוררים אחרי שעברו להם כמה
שעות מבלי ששמנו לב.

לאן נעלם הזמן? האם אנחנו שולטים בזמן? האם אנחנו זה העולם?
ואם אתם חושבים שאתם סתם עוד מישהו בעולם הזה, טעות בידכם.
כאשר אתם לא תהיו פה, העולם הזה שבו אתם נמצאים לפתע יעלם.
איני יודע מה יקרה לזמן אשר נראה לנו בדרך כלל כדבר יציב, אך
לא תהיה לנו שליטה עליו. הוא יוכל לרוץ ולהשתולל ולהנחית אותנו
אפילו אלפי שנים קדימה, כמו שהוא קפץ לשנת 1983. ואם הזמן
ימשיך להשתולל לו, האנשים שהכרתם כבר לא יהיו שם וגם לא
הטלוויזיה שלכם ואפילו לא קריין החדשות. כולם ימותו יחד איתכם
והזמן כבר לא יזוז לאט, הוא יוכל לקפוץ אפילו לשנת 2983. מוזר,
לא?

איני יודע כיצד נברא העולם ולמה הוא בכלל נברא. כנראה שגם
לעולם לא אדע. איני יודע גם מדוע אנחנו צריכים לישון וכיצד
עוברים להם השעות מבלי שנרגיש זאת. אבל דבר אחד אני יודע.
לבורא עולם חשוב שנשרוד. יש לנו דחף לאכול ולשתות כיוון שאם לא
נעשה זאת, אנחנו נמות. יש לנו גם דחף להביא ילדים וגם זה כדי
שנשרוד. לאחר שנמות הישות שלנו תחפש בית חדש להיות בו.

בתוכנו קיימת ישות שמפעילה את הגוף שלנו, הישות הזו קוראת
עכשיו את מה שאני כותב. בשפת הפסיכולוגיה היא נקראת "העצמי",
ישות נפרדת. בלעדיה, לא היה הבדל ביני לבין אנשים אחרים. זה
אולי יישמע לכם מדע בדיוני, אך כאשר אנחנו מולידים ילדים,
אנחנו מחיים ישויות או נשמות אשר כבר לא נמצאות בגוף של יצור
חי. אבל אל תדאגו, בכל התהליך הזה מטפל בורא עולם. הרי הוא
מטפל בכל העניינים שמעבר לישות שלנו ולכן אנחנו לא נרגיש את
הזמן שעובר לו, גם אם ניוולד מחדש בשנת 2983. ואם אתם לא
מאמינים לי אני רוצה לספר לכם עוד סוד קטן.

אתם האנשים היחידים בעולם הזה שיכולים לראות כל יצור חי שאתם
פוגשים. תדמיינו את עצמכם יושבים במסעדה עם חברים. אתם מסתכלים
על המלצרית והיא נראית ממש טוב. האם היא יכולה לראות את עצמה?
אני משער שלא. אתם מדברים עם החבר שלכם שמולכם. האם הוא רואה
את עצמו? איני חושב. גם כשאתם מוציאים את הכלב לטיול, האם אתם
חושבים שהכלב רואה את עצמו? זה לא הגיוני לחשוב כך. מצד שני,
אנחנו האנשים היחידים בעולם שלא יכולים לראות את עצמנו. כל
יצור חי יראה אותנו בשר ודם, יראה את הראש שלנו מתנועע לו. את
העיניים שלנו נפתחות ונסגרות. ובעצם, את כולנו.

כאשר נהיה במסעדה, לא נוכל לראות את עצמנו יושבים ביחד עם
החברים וכל חבר בקבוצה לא יוכל לראות את עצמו. אנשים מסביב
יוכלו לראות את כולנו בשולחן, ואיני מדבר על מצב שבו אנחנו
רואים את עצמנו במראה. וגם אם כן, אני מניח שאתם מרגישים שאתם
מעבר לגוף שנגלה אליכם במראה. אולי אתם מסתכלים עליו ומרגישים
שהוא נראה כמו גוף שהגיע משום מקום, אך הוא שם ואנחנו מפעילים
אותו. מוזר, לא? אני מקווה שאתם מבינים את הרעיון שהעולם הוא
הרבה יותר ממה שאתם חושבים שהוא, ושגם כנמות, לבורא עולם כבר
יהיו תוכניות בשבילנו.

לאחר שניפרד מהעולם אני מאמין שנתעורר בן רגע לתוך גוף חדש,
וגם יעברו אלפי שנה ונמצא את עצמנו בעולם שונה ממה שהוא כיום,
לא נרגיש זאת. אנחנו נוכל לחשוב, להרגיש ולתפקד, אך בגלל
שאנחנו נמצאים בתוך גוף חדש, אנחנו לא נדע איפה היינו. יהיו
לנו זיכרונות חדשים, ואולי אפילו חברים חדשים ומשפחה חדשה.
אולי נחייה בג'ונגל עם הקופים האחרים, אולי נהיה איזו חיית
מחמד של משפחה חביבה, אולי נחזור שוב להיות בני-אדם, ואולי
נהיה איזה חייזר שמסתובב בשמיים עם חללית מעופפת, אך אנחנו
נהיה פה.

בעולם יש המוני יצורים חיים. לכן, אני מאמין שיזדקקו לישות שלי
ברגע שאני לא אהיה פה עוד.
גם אם זה יקרה אחרי שנה או אלפי שנה, אני לא ארגיש זאת. אני רק
אמלא את פקודותיו של בורא עולם.
איני יודע אם קיים גן-עדן או גיהינום. איני יודע גם מדוע
נבחרתי להיות דווקא בתוך גוף של בן-אדם ומדוע אני דווקא בגוף
שלי ולא בגוף של מישהו אחר, אך זו המציאות שלי כרגע.

אני רוצה להאמין שיש חיים נצחיים. אני רוצה להאמין שבכל פעם
שכבר לא אחיה עוד, אחזור לחיות מחדש ואולי אפילו אקרא את מה
שאני כותב עכשיו ואומר לעצמי שזה לא הגיוני מה שכתוב כאן,
ושבורא עולם לא מדריך אותנו בכל פעם כדי שנשרוד. אבל חיים
נצחיים יכולים להיות גם מפחידים למדי. הפחד של להתעורר בסביבה
חדשה ולהיות יצור חדש, מפחיד אותי לא פחות מהמוות. תחשבו לרגע
שבמקום ללכת לבית-הספר, ישתילו לי שבבים של מידע במוח או שיהיו
רובוטים שליטים שיגידו לי מה לעשות. ואולי אני אסתובב בכוכב
אחר, מחפש מזון כדי לשרוד. אבל כרגע אני כאן, חי בתקופה שנחשבת
למודרנית. אך אם הייתי נולד בשנת 2983, אולי לא הייתי מבין
מדוע צריך ללכת לבית-הספר ומדוע אנשים צופים בקופסא שחורה
שמציגה צבעים על המסך. ואם הייתי נולד בשנת 83' לספירה, הייתי
חושב שהתקופה שבה אני חי היא התקופה המודרנית. אבל אל תדאגו,
אני עדיין פה. מנסה להאמין שלמרות הכל, החיים שלנו נצחיים
ושהמוות לא מפחיד כל-כך, שמו שהוא נראה.

אז מה שנשאר זה להמתין ולחכות. כשזה יקרה, לא אוכל לספר לכם מה
באמת קרה אך אולי עדיף שכך.
אולי גם למסתוריות הזו יש סיבה ואולי גם היא נחוצה לנו כדי
שנשרוד. עכשיו תסלחו לי אבל אני צריך לאכול משהו וללכת לישון.
אני עייף מכל המחשבות הללו ואולי עדיף באמת להיעלם לזמן מה
ולגרום לזמן להשתולל לו מאשר להמשיך לחשוב על חיים ועל מוות.