ציפיתי מעצמי להיות הרבה יותר קטנה/גדולה.
צבע זהב אפף אותי,
אשתי השתוללה מכעס.
בינתיים רעדו לי הידיים, הציפורניים.
עכברים שלא הכרתי
התעקשו לשטוף אותי במיץ חם, לבן.
נהר גדוש בפרי הפריע לי באמצע, לנו
(גם מרחק גדול יכול להיות נתון סובייקטיבי מרגש).
אמא! צעקתי, מי את,
ומה את עושה שם תלויה על עץ,
פרי משונה של אוקטובר, פרי שחום נחמד.
הפרפרים יאכלו אותך, ילקקו.
רדי! את חייבת!
אפך זב דם,
זב טיפות מסוגים אחרים,
אולי דמעות.
את תשתוללי אם זה ימשיך לגרד לך,
אישה אדומה שכמותך.
אה! צעקתי באימה
ואמא שלי שמעה ולא שמעה.
שתי ידיים אוחזות אותי בבית השחי מאחור,
מרימות, מצילות, מלבישות ומכסות בסוף.