ושנינו מביטים במראה
השירים שכתבנו לפני שנים
השתנו
אנחנו כבר לא מכירים
את הדמויות
את המקום
החרדות הפכו מוחשיות
הבדידות הפכה קיומית
שאנחנו יוצאים אל הכביש המהיר
שום דבר כבר לא בוער בנו
מהר מאוד, אנחנו מגלים
שנשאר שם
רק תחנות דלק, עיירות נטושות
ודרך שנמשכת
אין לנו כיוון, אין לנו מטרה
לעיתים נדמה
שכל מה שאנחנו עושים
זה לנסוע
המשמעות, נעלמה בימים החולפים
משהו גוסס בנו
משהו לוקח אותנו קצת אחרת
ואנחנו מתעקשים
להישאר בתנועה
מביטים במראה, ומגלים
שאנחנו כבר לא צעירים
המילים לא משפיעות עלינו
הדרכים לא לוקחות אותנו
אל מקומות חדשים
אנחנו רק חוזרים לשם
לראות אם זה רק אנחנו
שהשתנינו
המסגרות מהן ברחנו
שהיה לנו לאן
הן היום, מה ששומר עלינו
מרכבות שיורדות מהפסים
מתנועות לא צפויות
לפעמים בלילה
ששנינו ערים
והמיטה גדולה, מלהכיל אותנו
אנחנו נזכרים
איך השתנו השירים, אותם כתבנו
ואז אנו, מביטים סביב
ומבינים
יש לנו סיפור לכתוב
יש לנו הבטחה לקיים
החובות, המצוות, המעשים
משאירים אותנו
לא מנצחים, לא מפסידים
ובכל שלב, שאנחנו עוברים
אנחנו מגלים
שהכביש יישאר אותו כביש
והוא ימשיך לקחת אותנו
בלי שנדע את הדרך
בלי שנגיע, אל מקומות חדשים
רק כדי לגלות,
שזה אנחנו שהשתנינו