קראתי בעיתון המקומי,
שאת עומדת להתחתן
הייתה שם תמונה שלך
קצת שונה
ממה שיכולתי לזכור
כתבו שאת
עוזבת את העיר
ומשאירה הכל מאחור
ואני נזכרתי
איך היינו מבלים כל הלילה
עם המוסיקה ששמענו
עם החלומות שחלמנו
לא השארנו שום דבר שלם
לא כתבנו, את הזמן במילים
ועכשיו את, מתחתנת
ואני נשאר בעיר הזאת
להשלים עוד סיבוב
לאוורר את מה שהתמלא אבק
בבית הישן, בו גרת
אין היום אף אחד
ההורים עזבו את העיר
את בכית, שראית את המשאיות נוסעות
ואחר כך, הלכת איתי
לשבת בפארק המקומי
איפה שאז,
הספסלים היו מלאים בילדים שברחו בלילות
איפה שהיום,
ישנים אנשים שאין לאן ממה לברוח ולאן לחזור
רציתי לכתוב לך
רציתי להתקשר
לראות אם את גם זוכרת
האם את בכלל יודעת, על מה אני מדבר
ישבתי בפאב, והעיתון עבר מיד ליד
אנשים הביטו בתמונה שלך
ועברו לראות, מה היו המספרים שעלו בגורל
רציתי לראות אותך
לראות אם את דומה לאישה בתמונה
או לזיכרון הישן שבי
רציתי לשאול אותך
אם את באמת מאמינה באהבות גדולות
האם עדיין יש לך מקום ביניהן
לזיכרונות שלי
בדרך חזרה הביתה
עברתי ליד המדרגות, שהיינו יושבים שם עם כולם
מדמיינים את עצמנו עוזבים
ושרים שירים, שלא חשבנו, שאנחנו צריכים להבין אותם
עכשיו את עוזבת את העיר
ואני אשאר עם כל המקומות בהם היינו
ועם ידיעה קטנה מהעיתון המקומי.