כמו צלילה אל תוך
בריכת-מנוחת-הנפש. השינה. ובכל
פעם מחדש, לא נגיע לתחתית. ובכל
פעם מחדש, נקום עייפים קצת יותר
מהקימה האחרונה. ונמשיך כך
עד אשר, לבסוף, העייפות שהצטברה
בעולם-המודע, תגלוש אל תוך
בריכת-מנוחת-הנפש, עולם תת-המודע,
תת-ההכרה, תת-ההבנה. ואז,
לא מתוך צלילה נחושה, אלא מתוך
עייפות, נשקע.
ובתחתית נמצא את כדור-הגומי-האדום,
אשר סיפרו לנו כל חיינו שייחכה לנו
שם. ואז, בניגוד לסיזיפוס, לא נשחה
לפני-השטח להראות את הישגינו
בגאווה. אלא נשאר בתחתית עם ידיעתינו
התת-מודעית, תת-הכרתית, תת-הבנתית. שהיא
הידיעה האישית. מפני שהיא היא
כל אשר לו,
לאדם. |
